עפ"ת 43966-08-13

תקציר

במקרה דנן, נדונה הערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע, שם הורשע המערער במקור בנהיגה בזמן פסילה. פסילתו, שנקבעה תחילה ל-30 יום מסיבות מנהליות, הופרה בעת שנהג ב-20 באפריל 2011. בית משפט קמא, בהתחשב בעברו העשיר של 67 עבירות תנועה קודמות, לרבות עבירות חמורות כמו גרימת תאונה ומהירות מופרזת, גזר עליו 24 חודשי פסילה, לצד קנס ותנאי תנאי. למרות שתסקיר המבחן הצביע על כך שהמערער קיבל אחריות והמליץ על מאסר על תנאי ופסילה מופחתת, החליט בית משפט קמא להטיל ארכה ארוכה יותר על הכביש כדי להתמודד עם דפוס העבירות החוזרות שלו. המערער טען כי בית המשפט לא שקל כראוי את הודאתו, את החיסכון בזמן שיפוטי, את תפקידו בחקלאות המחייב שימוש קבוע בכבישים, וכי זוהי עבירת הנהיגה הראשונה שלו בזמן פסילה. עוד טען, כי בית משפט קמא טעה בקביעת תקדים, וטען כי פסילה של שישה עד תשעה חודשים הייתה ראויה יותר. עם זאת, לאחר עיון חוזר דחה בית המשפט לערעורים את הערעור, ואישר את פסילת 24 החודשים כסבירה ובטווח הענישה הקבוע, במיוחד נוכח עברו המשמעותי של המערער בעבירות תנועה והצורך בהרתעה. ההחלטה הדגישה כי גם מי שנוהג באופן מקצועי חייב להקפיד על חוקי התעבורה, ובכך דחה את הערעור בהעדר הצדדים ביום 21.1.2014.