בר"מ 1153/07

תקציר

החברה המבקשת, המפעילה תחנת מעבר לטיפול בפסולת, ערערה על הארנונה שגבתה מהם עיריית חדרה. המיסים היו עבור שטחי התחנה, כולל מבנה ושטחים פתוחים, שהעירייה הגדירה כקרקע תפוסה. המבקשים טענו כי הם חויבו ביתר בגין השטח בו הם תופסים בפועל, כי אין להטיל מס על מבנה במקום שכן הוא אינו בשימוש ואינו ראוי לשימוש, וכי יש לסווג חלקים מהשטח כדרכים ציבוריות ולכן פטורים ממס. למבקש ניתנו מספר הזדמנויות להציג סקיצה של השטח לתמיכה בטענותיו, אך לא עשה כן. הן ועדת הערר לארנונה והן בית המשפט לעניינים מנהליים דחו את ערעורי המבקש, וקבעו כי הדרכים שימשו אך ורק לעסקו של המבקש והמבנה ראוי לשימוש. לאחר מכן ערערו המבקשים לבית המשפט העליון, שגם הוא דחה את טענותיהם כממצאים עובדתיים שאין להתערב בהם, ובכך חיזק את החלטות הערכאות הנמוכות יותר. פסק הדין אישר את גביית הארנונה שנגבתה מהמבקש, וקבע כי איחורו של המבקש בהצגת ראיות ללא הסבר מניח את הדעת פירושו שאין לו עילת ערעור.