ת"א 21198-12-17

תקציר

פסק דין זה מתייחס לתביעה כספית בסך 1,200,000 ₪ שהגישו אברהם ומרים פוריאן נגד אולגה סתיו, סופיה סטבינסקי, עיריית חדרה והוועדה המקומית לתכנון ובנייה בחדרה. התובעים טענו כי הנתבעים הפעילו מלונית שלא כדין, פיצלו את יחידת המגורים ללא היתר, פלשו לשטח ציבורי וגרמו למצוקה נפשית ומטרד. למרבה הצער, התובעים נפטרו במהלך המשפט, ושלוש בנותיהם המשיכו בתביעה כיורשותיהן. השופט מצא כי טענת התובעים הייתה מוגזמת במידה רבה וחסרה ראיות משמעותיות. תוך הכרה בכך שהנתבעים אכן הפעילו מלונית שלא כדין וגרמו מטרד מסוים לתובעים, ציינה השופטת כי הנזק שנגרם היה נמוך משמעותית ממה שנטען. השופטת ציינה כי בנות התובעות, שהעידו, ניסו להאדיר את סבלם של הוריהן וייחסו לנתבעים חטאים שלא הוכחו. באשר לתביעה בגין עוגמת נפש ומטרד, פסקה השופטת לתובעות סך של 25,000 ₪, וקבעה כי עדויות הבנות אינן מספיקות להוכחת היקף ההטרדה הנטענת, והתובעות לא הציגו ראיות חיצוניות. השופטת דחתה גם את תביעות התובעים לפיצוי בגין חריגות בנייה בבית הנתבעים ופלישה לשטח הציבורי, וקבעה כי הן אינן מבוססות. גם התביעה לתשלומי איזון נדחתה מחוסר בסיס עובדתי ומשפטי. בחלוקת האחריות הטילה השופטת על נתבעים 1 ו-2 (אולגה סתיו וסופיה סטבינסקי) אחריות משותפת ונפרדת לפיצויים, ואילו נתבעים 3 ו-4 (העירייה והוועדה המקומית לתכנון ובניה) לא היו אחראים. השופטת מתחה ביקורת על התנהלות הנתבעים 1 ו-2 בנוגע להפעלת המלונית ועדותם הכוזבת, אך גם ציינה כי התובעים התעקשו על טענה מוגזמת ולא הסכימו להפחית את הסכום הנתבע. התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2 התקבלה בחלקה, והם חויבו לשלם לתובעים 25,000 ₪, בצירוף עלויות העסקת חוקרים פרטיים. התובעים חויבו לשאת בהוצאות הנתבע 3 (8,000 ₪) ובהוצאות משפטם, בעוד שלא נפסקו הוצאות לנתבע 4. לשני הצדדים הזכות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי.