חדל"פ 43821-10-22

תקציר

עניינו של תיק נסוב סביב תביעת חוב שהגיש מערער אשר מונה ככונס נכסים בהליכי הוצאה לפועל הנוגעים לזכויות יחידה בנכס. עם זאת, מינוי כונס הנכסים הופסק בטרם מומשו הזכויות עקב פתיחת הליכי חדלות פירעון ליחידה, שהובילו למינוי נאמן. תביעת החוב של כונס הנכסים, בסך 90,995 ₪ בתוספת מע"מ בגין שכר טרחתו והוצאותיו, נדחתה על ידי הנאמן והגישה את הערעור. השאלה המרכזית היא האם לנאמן או לבית המשפט יש סמכות לבחון את תביעתו של נושא משרה שמינויו נקטע בהליכי חדלות הפירעון של היחידה. בית המשפט קבע כי החלטת הנאמן הייתה מבוססת מבחינה פרוצדורלית ומהותית. מבחינה פרוצדורלית, הנאמן לא היה חייב לשתף את המערער בתגובת היחידה לתביעת החוב בטרם יקבל את החלטתו. מבחינה מהותית, לנאמן לא הייתה סמכות להכריע בתביעת הכונס לשכר טרחה והוצאות, שכן היא לא היוותה "חוב עבר" כהגדרתו בחוק חדלות פירעון. במקום זאת, התביעה נופלת לקטגוריה של הוצאות הליך חדלות פירעון, כלומר לבית המשפט יש סמכות לפסוק בה. יתר על כן, החלטת הנאמן הייתה ראויה שכן בקשת הכונס לא הגדירה כחוב עבר, ולנאמן לא הייתה סמכות להכריע בתביעה. לפיכך נדחה הערעור, והמערערת חויבה בהוצאות הנאמן בסך 2,000 ₪.