עע"מ 5831/05

תקציר

בית המשפט שקל בכובד ראש את הטיעונים שהוצגו על ידי הצדדים והחליט כי יש לקבל את הערעור. החלטה זו התקבלה מבלי להתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, שהיו יסודיים ומנומקים היטב. עם זאת, בית המשפט סבור כי ממצאים אלה מובילים למסקנה שונה מזו אליה הגיע בית משפט קמא. לדברי בית המשפט, יש לפסול הצעה שאינה עומדת בעקרון השוויון, שכן היא עלולה להרתיע משתתפים מהגשת הצעות תואמות ולערער את האמון במערכת המכרזים. עיקרון זה הוא אבן יסוד בדיני המכרזים, שמטרתם למנוע כל תפיסה של זיוף מכרזים. בעוד שגישה אחרת דוגלת באיזון אינטרסים, בית המשפט סבור כי במקרה זה קבלת הצעת המערערים מוצדקת. יש להעדיף את ההצעה שעמדה בדרישות המכרז, שהגיש דאגלס, על פני זו שחרגה מדרישות אלה, לרבות משמעותיות, כגון סירובו של גולדהופר לחתום על הסכם שיתוף פעולה עסקי עם ישראל והסתייגותו מסעיף השיפוט הישראלי. יתר על כן, חידוש המשא ומתן אינו מעשי ואינו יעיל, שכן למעלה משנה וחצי של משא ומתן מאז פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים לא צלחו. בנוסף, תנאיה של אל על להמשך המשא ומתן מטילים ספק ביעילותו ובהיתכנותו. מאחר שהצעתו של גולדהופר נדחית, והצעתו של דאגלס עומדת בדרישות, יש להכריז עליה כהצעה הזוכה. החלטת בית המשפט מושפעת גם מכך שהליך המכרז לא נתן משקל לקריטריונים לפני כן, דבר המקשה על ניהול משא ומתן מחודש משמעותי. מחדל זה, הנחשב לפגם מהותי, מעלה חשש כי המשקולות יותאמו לטובת הצעתו של גולדהופר, מה שיהפוך את הגשת ההצעה החדשה והתחרותית לכמעט בלתי אפשרית. מאחר שאל על לא ביקשה את פסילת המכרז, ואין קשיים בולטים בהצעת דאגלס, בית המשפט מחליט לקבל את הצעתם. לפיכך, הערעור מתקבל, והמשיבה מס' 1 חויבה בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט, בסך כולל של 15,000 ₪.