ע"א 1829/13

תקציר

עניינו של הערעור בפרשנות הראויה של הסכם פיצויים לעניין פילוח הסכומים ששולמו על פיו, ובפרט האם יש לראות בהסכם הפקעה או מכירה מרצון, שהיא שאלה משפטית שבית המשפט נדרש להכריע בה. עקרון יסוד של מערכת המס הישראלית הוא שהאופי הכלכלי האמיתי של עסקה קובע את המיסוי שלה. על בית המשפט לבחון האם העסקה בין המערערת לעירייה הינה בעלת אופי כלכלי שונה מזה שהוצג, הנעשית בשלושה שלבים. ראשית, יש לקבוע האם תכנון המס מבוסס על סיווגים התואמים את הדין הכללי, ואם כן, השלב השני בוחן האם הוראות המס הרלוונטיות הן בעלות סיווג שונה. רק לאחר שני שלבים אלה ניתן לעבור לשלב השלישי, שהוא סיווג מחדש על פי נורמות אנטי-תכנוניות. במקרה זה, אין הוראות ייחודיות המאפשרות סיווג שונה, ולכן יש לבחון את אופיו הכלכלי של ההסכם. חזקה על ההסכם בין המערערת לעירייה שהוא לגיטימי, וגם חזקה על העירייה שפעלה בהתאם. אין כל ראיה לחוסר תום לב מצד המערערת, והמשיבה היא במהותה צד מתערב. בהתחשב בכל הדברים, ההסכם משקף את האופי הכלכלי האמיתי של העסקה ויש לפרשו כהפקעה ולא כמכירה מרצון. משכך, הערעור מתקבל, והמשיב חויב לשלם למערערת 30,000 ₪ בגין הוצאותיהם.