ת"צ 1952-11-11

תקציר

פסק הדין המדובר הוא ביחס לתביעה ייצוגית נגד שיטה של רשות מקומית לגביית ארנונה. התובעים טענו כי לרשות אין זכות חוקית לעגל שטחי רכוש לצורך גביית מיסים, וביקשו להחזיר את המסים ששולמו ביתר. בית המשפט אמנם דחה את התביעה, שכן פסק דין בתיק קודם ודומה – עמר נ' עיריית חדרה – קבע כי שיטת עיגול כזו אינה חוקית ופרוספקטיבית בלבד, אך פסק לתובעים שכר טרחה בסך 10,000 ₪ והוצאות ושכר טרחה בסך 117,000 ₪ עבור באי כוחם. החלטה זו התבססה על התועלת הציבורית שיצרה התביעה, הסיכון שנטלו על עצמם התובעים וחשיבות התמריץ לתביעות ייצוגיות ראויות. עוד ציינה השופטת כי הרשות המקומית לא הייתה מפסיקה את שיטות הגבייה הבלתי חוקיות לה הייתה מוגשת בקשה מקדמית, וכי מקרה זה, יחד עם מקרים נוספים, תרמו לפסק הדין בעניין עמר. פסק דין זה עולה בקנה אחד עם מקרים דומים אחרים, ומעניק שיעורים דומים של שכר טרחה ושכר טרחה.