בש"פ 931/09

תקציר

המדינה ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה לשחרר את המשיב, שהואשם בשורה של סעיפים של אונס בתוך המשפחה, מעשה מגונה ותקיפת בן משפחה קטין, לצורת מעצר חלופית. בית המשפט המחוזי קבע כי קיימות די ראיות לעצור את המשיב וכי קיים סיכון שיסכן את המתלוננת, אך החליט על שחרור מותנה בשל חולשות ראייתיות ואפשרות לשיטות מעצר חלופיות. תנאי השחרור כוללים מעצר בית מלא, פיקוח אלקטרוני והתחייבויות כספיות, שמטרתן להגן על המתלונן ולמנוע שיבוש הליכי משפט. לטענת המדינה, החלטת השחרור הייתה שגויה, בשל חוזק הראיות והסיכון הנשקף מהמשיב למתלונן ולקטינים נוספים. עם זאת, ההגנה מדגישה את המורכבות הראייתית ואת היעדר הרישום הפלילי של המשיב. שופט הערעור מסכים עם ניתוח הראיות על ידי בית המשפט המחוזי, ומכיר בקיומן של שאלות משמעותיות בדבר אמיתות עדותה של המתלוננת, אשר יחייבו בחינה מדוקדקת במשפט. השופט מוסיף ומדגיש כי כאשר קיימת חלופת מעצר, יש לבחור בה על פני המעצר, במיוחד בהתחשב בחזקת החפות ובחירותו של המשיב. במקרה זה, שיטת המעצר החלופית, בתנאים מחמירים, נותנת מענה הולם לסכנה הפוטנציאלית ומייתרת את הצורך בהארכת מעצר. לפיכך, הערעור נדחה, והמשיב ישוחרר בכפוף לתנאים שקבע בית המשפט המחוזי, בהזדמנות הראשונה שלאחר ההחלטה.