ת"א 39908-02-24

תקציר

השופט הכריע בבקשה לדחות תביעה שהוגשה נגד שני נתבעים שלא בפניהם בתיק אזרחי זה. הנתבעים טענו כי לבית המשפט הישראלי אין סמכות שיפוט בינלאומית וכי יש לסלק את התביעה נגד הנתבע השני משום שהיא רק נוספה כדי לבסס סמכות שיפוט ולא גילתה עילת תביעה. השופט חלק על שני הסעיפים. ראשית, הם מצאו כי לבית הדין סמכות שיפוט בינלאומית על הנתבעים משום שהתובע עמד בתנאים הנדרשים. הייתה עילת תביעה, שכן ההתקשרות הראשונית בין הצדדים התקיימה בישראל והובילה למיזם עסקי. המיזם היה קשור באופן מהותי לישראל שכן התובע והנתבע #2 היו תושבי ישראל, התובע היה אמור לנהל את המיזם מישראל, ומשא ומתן ופגישות קריטיות התנהלו בארץ. יתר על כן, התקיים סף עילת התביעה, שכן התובע סיפק מסמכים תומכים רבים – לרבות ראיות לנזקים והתכתבויות עם הנתבעים – אשר הספיקו בשלב מקדמי זה. שנית, השופט קבע כי אין לדחות את התביעה נגד הנתבע #2 על הסף. טענותיו של הנתבע עצמו הכירו במעורבותו ובסמכותו לייצג את אחיו, הנתבע #1. יתר על כן, התובע הציג תביעה לכאורה נגד הנתבע #2, בטענה כי פנה בסתר לספק הסיני. השופטת נקטה זהירות כששקלה בקשה לסילוק על הסף בשלב זה וקבעה כי לתביעה נגד הנתבעת #2 יש סיכוי להצליח. השופטת הדגישה כי בקשת הדחייה נעדרה תצהיר מאומת כדין וציינה כי סוגיה זו, אף שאינה משפיעה על ההחלטה, תישקל בקביעת ההוצאות. בסופו של דבר, בקשת הדחייה נדחתה, והנתבעים חויבו להגיש כתב הגנה עד למועד הנקוב, תוך שהם נושאים גם בהוצאות התובע.