ת"א 11/79

תקציר

בסכסוך כספי על עסקת יהלומים בין מבקש בעל אזרחות כפולה קנדית-ישראלית לבין משיבים קנדים, ביקש המבקש תביעה בפורום לא קונבנציונלי, בטענה כי קנדה היא המקום הטבעי להתדיינות שכן כל הצדדים והראיות נמצאים שם. המשיבים טענו כי המבקש נמלט מקנדה בשל הסתבכויותיו הכספיות, אך לבית המשפט לא היו ראיות מספיקות לטענה זו. בעוד שתצהירו של המבקש העלה ספקות לגבי סיכויי הגנתו, בית המשפט הניח כי הוא הוגש בתום לב. בית המשפט, שאימץ את הדוקטרינה של forum non conveniens, הכיר בשיקול דעתו לדחות את הבקשה אם קנדה היא אכן הפורום המתאים. הוא מצא כי העסקה התרחשה בקנדה, וכל בעלי הדין התבססו שם, מה שמרמז על כך שקנדה הייתה המיקום הטבעי לתביעה. עם זאת, אזרחותו הישראלית של המבקש ונוכחותו הנוכחית בישראל, לצד היעדר ראיות מספיקות לכך שהוא נמלט מנושים, השפיעו על ההחלטה. המפתח לפסק הדין היה סירובו של המבקש להבטיח את הופעתו בבית משפט קנדי, שהשופט שקל אך לא מצא בו הכרעה. בסופו של דבר, קיבל השופט את הבקשה, תוך שהוא מציין את היעדר ההוכחה כי המבקש מתחמק מנושים, והורה לצדדים לשלם את שכר טרחת עורך דינם, כאשר התובעים שילמו לנתבע שכר טרחת עורכי דין בסך 20,000 ל"י.