ר"ע 199/86

תקציר

בית המשפט העליון הכריע בתיק שעניינו עזיבתו של תושב חוץ את ישראל, והתמקד בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא להורות על שהות. הכלל, כפי שקבע בית המשפט, הוא כי אין להפעיל סמכויות עיכוב נגד תושבי חוץ, אלא במקרים מיוחדים, בשל השפעת העקירה על חייהם ופרנסתם. עם זאת, כלל זה אינו צריך לאפשר לראש משפחה להתחמק מאחריותו כלפי ילדיו על ידי חציית גבולות. במקרה הספציפי הזה, המשיב, אבי ילדיה של המבקשת, הציע ערבים לתשלום מזונות חודשיים והיה בעלים של דירה משותפת בישראל. בית המשפט קבע, כי מאחר שניתן לעקל את זכויותיו של המשיב בדירה לצורך ביצוע פסק הדין, ובהתחשב בנסיבות, אין צורך בעיכוב יציאה. לפיכך הבקשה נדחתה. החלטה זו, מיום 26.3.86, הדגישה את חומרת מעצרם של תושבי חוץ ודרשה טעמים כבדי משקל למעשים אלה, תוך הכרה בחשיבותן של חובות משפחתיות.