ת"א 10432/97

תקציר

פסק הדין בתיק זה נוגע לבקשה לחייב את התובעים – שתי חברות, יבות וחומרי בניין מגמן רמה בע"מ – להפקיד ערבות להוצאות הנתבעים כאמור בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי. הנתבעים הם מספר חברות ואדם פרטי. בית המשפט הכיר בכך שמצבם הכלכלי של התובעים רעוע, אך בסופו של דבר דחה את הבקשה, בנימוק של זכות הגישה החוקתית לערכאות. הגישה לצדק, הנחשבת לזכות חוקתית מן המעלה הראשונה, קודמת להטלת ערבות, שאמורה להיות חריגה בלבד. ביטולו של סעיף 232 לפקודת החברות, שיצר חזקה לפיה על החברות לשכנע את בית המשפט לוותר על הערבות, משמעותו כי ההחלטה הנוכחית צריכה להתבסס על הפסיקה שנקבעה לגבי תקנה 519. בית המשפט הדגיש כי דרישת ערבות עלולה להגביל את הגישה לצדק עבור תובעים עניים ויש להפעיל אותה בשיקול דעת ובסבירות. בעוד שמצוקתם הכלכלית של התובעים עשויה הייתה להצדיק בדרך כלל שחרור בערבות, השלב המתקדם של ההליך המשפטי, עם ראיות שכבר נשמעו, שכנע את בית המשפט כי הטלת ערבות בשלב מאוחר זה תגרום נזק מיותר. כמו כן, ציין בית המשפט את האפשרות של תביעה לגיטימית לתובעים ואת הפוטנציאל להשבת הוצאות מבעלי דין אחרים. מאחר שהבקשה הוגשה במעמד צד אחד, לא נפסקו הוצאות.