ע"א 1600/08

תקציר

הערעור שנדון בפני בית המשפט עסק בחברת מקסמיה פרסום חוצות בע"מ, שביקשה לקבל בחזרה את אגרות השילוט שגבתה עיריית תל אביב בין השנים 1998-2003 בגין מודעות שהוצבו באוטובוסים. מקסימיה טען כי שכר הטרחה נגבה שלא כדין ללא סמכות. בית המשפט המחוזי פסק נגדם, וקבע כי לעירייה יש סמכות מכוח חוק עזר לשילוט, התואם סעיפים בפקודת העיריות. בית המשפט הבחין בין שילוט נייד לשילוט מכשירי כתיבה וקבע כי העירייה יכולה לגבות תשלום עבור אוטובוסים הפועלים בתחום שיפוטה, ללא קשר לנסיעה דרך מספר רשויות. הערעור ערער גם על מהות התשלום, תהה האם מדובר באגרה או במס מוסווה, וטען לאפליה בהליך הגבייה, שכן כלי רכב פרטיים וכלי טיס לא חויבו. בנוסף, מקסימיה הצביעה על שיעור עמלה נמוך יותר שהוסכם בהסדר עם חברת פרסום אחרת, מה שמרמז על יחס לא הוגן. היועץ המשפטי לממשלה תמך בסמכותה של העירייה לגבות אגרות אלה, תוך הדגשת עקרון האוטונומיה של הרשויות המקומיות. בית המשפט העליון דחה את הערעור, וקבע כי אגרות השילוט סווגו כראוי כאגרות ולא כמסים, ולא התרחשה אפליה. בית המשפט אישר את האוטונומיה של השלטון המקומי, והדגיש את הצורך ברגולציה יעילה. למרות ביקורת מצד השופטים על היעדר מדיניות אחידה בין העיריות, הם שמרו על המתווה החוקי הקיים, וחיזקו את ההחלטה שכל רשות תוכל להסדיר את אגרות השילוט באופן עצמאי. מקסימיה חויבה בהוצאות המשפט של המשיב.