בש"פ 3403/98

תקציר

בית המשפט העליון דחה ערעור שערער על החלטת ערכאה נמוכה יותר לאשר את תעודת החיסיון של התביעה לגבי ראיות מסוימות. המערער, שהוגש נגדו כתב אישום פלילי, ביקש לערער על ההחלטה לפי סעיף 74(ה) לחוק סדר הדין הפלילי. עם זאת, בית המשפט קבע כי סעיף זה אינו חל על המקרה הנוכחי, שכן הראיה הנדונה מוגנת בתעודת חיסיון שניתנה לפי סעיף 45 לפקודת הראיות. בית המשפט הסביר כי מנגנון הערעור בסעיף 74(ה) נועד לבקשות של נאשמים לעיין בחומר שסברו כי הוא חקירתי באופיו. מאחר שפקודת הראיות לא העניקה זכות ערעור על החלטות לפי סעיף 45, ובהינתן שהמערער לא הגיש בקשה כזו, הערעור לא היה ראוי. בית המשפט הדגיש כי המערער עדיין יכול לערער על ההחלטה במסגרת ערעור רחב יותר על כל הרשעה שעשויה לנבוע ממשפטו. פסק דין זה, העולה בקנה אחד עם החלטות קודמות, אישר את אפשרויות הערעור המצומצמות על החלטות ביניים במשפט פלילי, תוך שהוא מציין גם כי החלטה שגויה על ראיות חסויות לא פגעה במערער במקרה זה. משכך, לא ראה בית המשפט סיבה לסטות מהאיזון החקיקתי שנקבע בין יעילות המשפט לבין עשיית צדק עם הנאשם, והערעור נדחה.