עת"מ 60955-01-15

תקציר

המשיב טען כי יש לדחות את העתירה בעילה של חוסר סמכות, מיצוי הליכים, שיהוי וחוסר תום לב. עם זאת, השופט קבע כי טענות העותרים מצויות בסמכותו של בית המשפט, וכי העתירה לא נדחתה, מה גם שהמשיב המתין עשרות שנים לגביית החוב. השופטת דחתה גם את הטענה כי העתירה הוגשה בחוסר תום לב, והדגישה כי זכותם של העותרים לערער על הליכי הגבייה המנהליים ועל החוב עצמו. לגופו של עניין קבע השופט כי החלטת הרשות המקומית לפתוח בהליכי גבייה מנהליים אינה סבירה. התנהלות הרשות, שכללה הקפאת הליכים אזרחיים ולאחר מכן פתיחת הליכי גבייה מנהליים, נמצאה כהפרה של חובות תום הלב וההגינות שחבה הרשות. השופטת הדגישה כי הליכי הגבייה המנהליים נועדו לייעל את הליך הגבייה ולא לעקוף קשיים בהם נתקלים בהליכים אזרחיים. מאחר שהרשות המקומית לא הצליחה להוכיח את קיומו של החוב בהליכים אזרחיים, לא היה מקום לפתוח בהליכי גבייה מנהליים. השופט הגיע למסקנה כי פעולות הרשות נבעו מניסיון להתגבר על בעיות ראייתיות וכי הדבר לוקה בחוסר יושרה. לפיכך נעתר השופט לעתירה, והדגיש כי האינטרס הציבורי שלא לאפשר מחיקת חובות מס בסכומים גדולים גובר על התנהגותה הרשלנית של הרשות וחוסר תום לבה. הליכי הגבייה המנהליים בוטלו, והמשיב חויב לשאת בהוצאות העותרים.