ע"א 36085-11-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף בעברית, המתבסס על הנתונים שסופקו בלבד, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים ובחידושים משפטיים: **ניתוח משפטי: בקשה להמרת ערובה והגדלתה** **הקדמה:** החלטה זו של כבוד הרשם רון גולדשטיין בבית המשפט העליון (בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים) עוסקת בבקשה להמרת ערובה שהוגשה על ידי המערערת, ליטל גולן יצחקוב, ובתגובת המשיבים, הכוללת התנגדות לבקשה זו ובקשה להגדלת סכום הערובה. ההחלטה מתייחסת לסכסוך מקרקעין הנובע מדחיית תביעת המערערת לאכיפת הסכם מכר, והערעור שהוגש על פסק הדין. **העקרונות המשפטיים המרכזיים שעמדו להכרעת בית המשפט:** 1. **מהותה של ערובה בהליך אזרחי:** ערובה נועדה להבטיח את הוצאות הצד שכנגד במקרה שבו יזם ההליך יפסיד בו. היא נועדה למנוע הגשת הליכים קנטרניים או חסרי בסיס, ולהבטיח כי לצד המשיב יהיה מקור לגביית ההוצאות אם ייפסקו לטובתו. תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, קובעות את ברירת המחדל לגובה הערובה. 2. **המרת ערובה – חריגים לכלל הפקדת מזומן:** החוק מאפשר להמיר את הפקדת הערובה הכספית בדרכים אחרות, כגון ערבות בנקאית, שיק בנקאי, או אף בדרכים אלטרנטיביות. בקשת המערערת מכוונת להשתמש בסכום כסף הנמצא, לטענתה, בחזקת המשיבים או מי מטעמם (כספי נאמנות) כמנגנון להבטחת ההוצאות. 3. **תנאי להמרת ערובה באמצעות קיזוז או המחאת זכות:** עקרון יסוד בדיני הראיות קובע כי הסתמכות על חוב ודאי ומוחלט של הצד שכנגד, או על כספים הנמצאים בחזקתו ואין מחלוקת על זכות המבקש בהם, יכולה לשמש כתחליף לערובה. כלל זה מבוסס על הרעיון שאין טעם להטיל על בעל דין את הנטל להפקיד כספים, כאשר כספים אלו כבר נמצאים בידי הצד שכנגד ובדרך כלל זמינים לכיסוי ההוצאות. (סעיף 6 להחלטה, מפסקי דין רלוונטיים כמו ע"א 3672/24). 4. **שיקולי הגדלת סכום הערובה:** הגדלת סכום הערובה מעבר לסכום הקבוע בתקנות אינה דבר של מה בכך. בית המשפט ישקול זאת רק במקרים חריגים, תוך בחינת מכלול נסיבות, הכוללות: * היקף ההליך ומורכבותו. * צפי ההוצאות הריאלי. * מספר המשיבים. * שיעור ההוצאות שנפסקו בערכאה הדיונית. * התנהלות בעל הדין (כגון אי-תשלום הוצאות). (סעיף 7 להחלטה, מפסקי דין רלוונטיים כמו ע"א 9042/22). **ניתוח העובדות והחלטת בית המשפט:** * **בקשת המערערת להמרת ערובה (סעיף 3 להחלטה):** המערערת טוענת כי בידי המשיבים נמצאים כספים בסך 491,000 ש"ח שהופקדו בנאמנות, אשר מחציתם (כ-245,500 ש"ח) שייכת לה. היא מבקשת כי סכום זה ישמש כבטוחה במקום הפקדת מזומן, בטענה שמדובר בבטוחה נזילה, ודאית ובטוחה. היא אף צירפה התחייבות בלתי חוזרת. * **התנגדות המשיבים והבקשה להגדלת ערובה (סעיף 4 להחלטה):** המשיבים מתנגדים נחרצות, וטוענים כי הכספים בנאמנות משועבדים לצד שלישי (אם המשיב 3) להבטחת הלוואות, וכי הליכים משפטיים קיימים בנוגע לחובות העולים על 600,000 ש"ח. לטענתם, לא תיוותר יתרה פנויה לטובת המערערת. עוד מציינים המשיבים כי המערערת לא שילמה את ההוצאות שנפסקו לחובתה בערכאה קמא, וכי היא מחזיקה בנכס שלא כדין. הם מבקשים להגדיל את הערובה ל-55,000 ש"ח. * **תשובת המערערת (סעיף 5 להחלטה):** המערערת דוחה את טענות המשיבים, טוענת שהתנגדותם נועדה לחסום את דרכה לערכאת הערעור, ורואה במסמכי ההלוואה והשעבוד חלק מקנוניה. * **החלטת בית המשפט (סעיפים 6-9 להחלטה):** * **דחיית בקשת המערערת:** הרשם פסק כי אין להיעתר לבקשת המערערת להמרת הערובה. זאת, משום שתנאי הכרחי להמרת ערובה באמצעות קיזוז או המחאת זכות הוא שהחוב או הכספים יהיו **ודאיים וחלוטים**. בענייננו, זכותה של המערערת בכספי הנאמנות שנויה במחלוקת עקב טענות השעבוד וההליכים המשפטיים התלויים ועומדים. לכן, אין מדובר בכספים הזמינים באופן מיידי לכיסוי הוצאות המשיבים. **עקרון זה הוא לב ההחלטה בנוגע לבקשה זו.** * **דחיית בקשת המשיבים להגדלת ערובה:** הרשם פסק גם כי אין להיעתר לבקשת המשיבים להגדלת סכום הערובה. הוא נימק זאת בכך שמאפייני ההליך וסכום ההוצאות שנפסקו בבית המשפט קמא אינם חריגים במידה המצדיקה את הכבדת הנטל מעבר לברירת המחדל הקבועה בתקנות. **יישום אמות המידה לקביעת סכום ערובה הוא העיקרון המרכזי כאן.** * **הוראה למערערת:** המערערת חויבה להפקיד את הערובה במלואה (35,000 ש"ח) עד למועד שנקבע, שאם לא כן, עשויה התביעה להימחק. **חידושים או הדגשים משפטיים:** 1. **החלת מבחן "ודאות וחלוטות" על כספי נאמנות:** ההחלטה מדגימה בצורה ברורה את יישום המבחן המחמיר של "חוב ודאי וחלוט" או "זמינות מיידית" כאשר מבקשים להמיר ערובה בכספים הנמצאים לכאורה בידי הצד שכנגד. גם כאשר מדובר בכספי נאמנות, אם הזכות לכספים אלו שנויה במחלוקת משפטית (עקב שעבודים, הליכים תלויים ועומדים), בית המשפט לא יאפשר את השימוש בהם כתחליף לערובה. הדבר מבטא זהירות משפטית ומניעת סיכון של הצד המשיב. 2. **איזון בין זכות הגישה לערכאות לבין הבטחת הוצאות:** ההחלטה מציגה איזון עדין. מצד אחד, בית המשפט דוחה את בקשת המערערת להשתמש בכספים שבמחלוקת, מה שמטיל עליה נטל כספי. מצד שני, הוא דוחה את בקשת המשיבים להגדלת הערובה, מה שמונע חסימה אפשרית של הליך הערעור עקב חוסר יכולת כלכלית. ההחלטה מותירה את ברירת המחדל הקבועה בתקנות, תוך הדגשת שאין נסיבות חריגות המצדיקות שינוי. 3. **הדגשת הצורך בראיות מוצקות להוכחת זכויות בכספים:** טענות המערערת על קנוניה והטענות הנגדיות של המשיבים על שעבודים והלוואות, מלמדות על חשיבות הראיות המוצקות בפני בית המשפט. כאשר בית המשפט אינו משתכנע על בסיס הראיות שהוצגו לו כי קיימת זכות ודאית בכספים הנטענים, הוא אינו נוטה לאשר את המרת הערובה. **סיכום:** החלטה זו מהווה דוגמה ליישום הדין הקיים בנוגע לערובות בהליכים אזרחיים. היא מדגישה את החשיבות של ודאות וודאות בכספים המשמשים כתחליף לערובה, וכן את השיקולים הנדרשים בעת בחינת בקשה להגדלת סכום הערובה. דחיית שתי הבקשות, תוך השארת ברירת המחדל, משקפת גישה שמרנית ומאוזנת של בית המשפט במקרים של אי-ודאות כלכלית ומשפטית.