ע"א 299/60

תקציר

בפרשת הילדה קצנשטיין נ' עיריית רמת גן, הכריע בית המשפט העליון בערעור בעניין פיצויים בגין הפקעת מקרקעי המערערת, שהוגדרו כשמורת טבע. בית המשפט קיבל את הערעור, בקובעו כי יש להעריך את שווי הקרקע בעת ההפקעה על בסיס עסקת קונה-מוכר מרצון, ולא להפחית בשל מעמדה העתודה. השווי נקבע על 8 פאונד למ"ר, ובסך הכל 11,456 לירות למגרש. בערעור שכנגד על הריבית פסק בית המשפט לטובת העירייה, וקבע ריבית של 6% לשנה ממועד ההפקעה ועד ספטמבר 1956, ו-11% לאחר מכן עד לפירעון מלא. בהחלטה הובהר כי ירידת ערך הקרקע עקב אינפלציה מוניטרית לאחר הודעת ההפקעה היא בגדר סיכון של בעל הקרקע, כאשר שיעורי הריבית נקבעים בחוק קביעת ריבית, התשכ"א-1961. פסיקה זו הדגישה כי ניתן להתחשב במחירי השוק של קרקעות דומות בתקופת ההפקעה ובעובדות מוכחות אחרות בעת קביעת ערכי הקרקע, למרות שלא הוזכרו בפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), תש"ג-1943. בנוסף, שומת הקרקע לארנונה הוכרה כראיה חשובה, בעוד טענת העירייה לטעות בשומה לא נתמכת. פסק הדין הורה לעירייה לשלם למערערת 11,456 לירות, בצירוף ריבית שנצברה בשיעורים שנקבעו.