ע"א 1021/90

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך בין מבקש שרכש דירה מהמשיבים והתחייב לבנות אותה, לבין המשיבים שתבעו בגין הפרת חוזה. התיק הועבר לבוררות, והבורר דחה את תביעת המשיבים וקיבל חלקית את תביעת המבקש, תוך שהוא מורה למשיבים לשלם למבקש 240,000 ₪ ולמבקש להשלים את הבנייה. המשיבים עתרו לביטול פסק הבורר, ואילו המבקש עתר לאישורו. בית המשפט המחוזי ביטל את פסק הבורר, מה שהוביל לערעור בבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע כי צדק הבורר בהתייחסו לצורך להשלים את הבנייה, שכן הסוגיה עלתה הן מטענת המשיבים להפרת חוזה והן מטענת המבקש לאכיפת חוזה. עוד קבע בית המשפט כי יש להחזיר את פסק הבורר לתיקון ולהשלמה ולא לבטלו, שכן הוא נזקק רק להבהרות בסוגיית השלמת הבנייה. פסק דינו של בית המשפט המחוזי בוטל אפוא, והתיק הוחזר לבורר לקבלת פסק חדש המתקן ומשלים את החלטתו הקודמת. פסק דין זה משמעותי להבהרת הליך הטיפול במקרים מסוג זה, תוך הדגשה כי ביטול פסק בורר צריך להיות מוצא אחרון, והתוויית סמכותו של הבורר בחוזים הנוגעים לבנייה.