המ"ש 2688-11-22

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת הנאשם להארכת המועד האחרון לערעור על דו"ח מהירות. הנתבע לא הוכיח נסיבות חריגות כלשהן המצדיקות את השיהוי בהגשת הערעור. הבקשה הוגשה שנתיים ועשרה חודשים לאחר הנפקת הכרטיס, דבר שבית המשפט ראה בו מופרז. יתר על כן, בית המשפט סבר כי תשלום הכרטיס שקול להודאה באשמה וכי הנאשם לא סיפק כל סיבה מוצדקת לאי תשלום הכרטיס בהקדם. הנתבעים טענו כי מעולם לא קיבלו את הכרטיס, אך בית המשפט לא מצא טענה זו משכנעת, במיוחד נוכח השיהוי המשמעותי בעקבות גילוי אי הקבלה לכאורה. בית המשפט דחה גם את הטענה כי נפלה טעות במסירת הכרטיס, שכן הנתבעת לא הסבירה מדוע לא ערערה מיד לאחר שנודע לה כי התשלום הגיע. בנוסף, ציין בית המשפט כי תצהיר הנתבעים התומך בטענתם אינו ראיה מספקת וחסר פרטים מהותיים. השופט לא שוכנע כי ייגרם עיוות דין אם לא תינתן הארכה והדגיש כי האינטרס הציבורי בשמירה על סופיות הדיון גובר על הנסיבות הפרטניות. ככלל, בית המשפט קבע כי הנתבעת לא עמדה בדרישות להארכת המועד ולכן דחה את הבקשה. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים, כאשר השופט סבר כי אין צורך בדיון בשל אופי הטיעונים שהוצגו.