ע"פ 40584/07

תקציר

עניינה של המערערת, שנדון תחילה בבית המשפט העליון בערעור אזרחי מס' 2096/06, נסב סביב שלוש עבירות תעבורה שבוצעו בין השנים 2004-2005 באמצעות רכב הרשום על שמה, למרות שאחיה היה הנהג. העבירות הובילו לקנסות ששילם אחיה, אך התוצאות המשפטיות הנובעות מכך נרשמו באופן שגוי תחת שמו של המערער. כשגילתה זאת, ביקשה להעביר את הרישום הפלילי לאחיה, בטענה שלא הייתה מודעת לעבירות ולקנסות שכן ההודעות נשלחו לכתובת הוריה. בית המשפט לתעבורה דחה את בקשתה בשל חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות, והחלטה זו אושרה בערעור. בית המשפט העליון מצא כי העברת קנסות בין אנשים כרוכה בסיכונים ובנטל מסוימים, והדגיש כי על המערערת מוטלת החובה לוודא כי כתובתה הנכונה רשומה אצל רשויות התעבורה. בית המשפט ציין כי אמנם קיימות מערכות לתיקון טעויות מסוג זה, אך תהליכים אלה מוגבלים בזמן, אלא אם כן ניתן להוכיח חוסר מודעות לאישומים תלויים ועומדים, דבר שהמערער לא עשה. בית משפט קמא הוסיף וציין כי אחיה של המערערת שילם את הקנסות, דבר המטיל ספק בטענתה לאי ידיעתה. כמו כן, היא לא עדכנה את כתובתה כנדרש, דבר שסיבך עוד יותר את תביעתה. החוק מניח כי תשלום קנסות מעיד על אחריות הבעלים, אלא אם כן הוכח אחרת. במקרה זה, לא הובאו ראיות לסתור את החזקה. משכך, ההרשעה שהוגדרה סופית ובלתי ניתנת לשינוי, נדחתה על ידי בית המשפט ערעורו של המערער לביטול לאחר שיהוי משמעותי, תוך שהוא שב ומאשר כי ההחלטה נכונה ועומדת באמות מידה משפטיות.