סע"ש 44036-10-14

תקציר

שני תיקים נפרדים נדונו בבית הדין לעבודה בנצרת בעניינם של שני תובעים, ראאפת אבו עקל (ראפאת) וסעיד אבו עקל (סעיד), שניהם תושבי השטחים. ראפת הגישה תביעה נגד שלושה נתבעים – מושב משואה, א. ספיד כוח אדם בע"מ והחברה הכלכלית ערבה הירדן (1989), בדרישה לתשלום הפרשי שכר מינימום, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשות, דמי הבראה ופיצוי לדוגמה בגין הפרת התחייבויות שונות. בתוך כך, סעיד הגיש תביעה נגד שני נתבעים: מושב משואה ומר עמרם שלמה, בדרישה לתשלומים דומים לאלה של ראאפת עבור תקופת עבודתו אצל הנתבעים. המחלוקת העיקרית בתביעתו של ראפאת' הייתה האם מושב משואה (הנתבע מס' 1) העסיק אותו, כפי שטען ראפת. בית הדין החליט כי ראאפת לא הביא ראיות מספיקות להוכחת יחסי עבודה עם המושב. נקבע כי היתרי העבודה של ראאפת הונפקו על שם מעסיקים שונים, לרבות המושב בסך הכל תשעה וחצי חודשים לא רצופים, שלא כיסו את כל התקופה שראפת טען כי עבד במושב. כמו כן, המושב הציג ראיות לכך שלא הפעיל בית אריזה, שבו רפאת טען כי עבד, והאנשים שראפת טען שהם הממונים עליו לא היו עובדי המושב. מאחר שראפת לא הצליח להוכיח את העסקתו במושב, נדחתה תביעתו נגדם ונגד הנתבעים האחרים, והוא חויב לשלם למושב הוצאות בסך 4,000 ₪. גם תביעתו של סעיד נגד המושב ומר שלמה עמרם נדחתה מטעמים דומים. לטענתו, הוא עבד במושב בין השנים 2000 ל-2009, בעיקר בבית האריזה. עם זאת, בית הדין מצא כי אישורי העבודה שהציג סעיד הונפקו על שמם של מעסיקים אחרים, ובהם שלמה עמרם, לתקופות שונות בתקופה בה טען כי עבד במושב. המושב גם סיפק ראיות לכך שלא הפעיל בית אריזה, ועדיו של סעיד לא תמכו בטענתו. בעקבות זאת נדחתה תביעתו, והוא חויב לשלם למושב 4,000 ₪. שני פסקי הדין ניתנו שלא בנוכחות הצדדים ויימסרו להם באמצעות חתימות אלקטרוניות של השופט. העתקי ההחלטה של נציגי הציבור והשופטים הופצו בהתאם.