בר"ע 1632/07

תקציר

המערערים והמשיב התווכחו על השלכותיו של פינוי, בפרט בכל הנוגע למטלטלין שהוצאו במהלך המבצע ואחסונם לאחר מכן. המערערים טענו כי מנהל ההוצאה לפועל התעלם מראיות מכריעות בדבר שווי הסחורה האבודה או הפגומה וכי אין לראות באחסון פרטי. עוד נטען, כי הימנעותה של המשיבה מלהביא עדה מסוימת מטילה ספק בגרסתה לאירועים. עם זאת, המשיב טען כי בקשת המערערים לסילוק על הסף לא הוגשה במועד וכי הערעור התבסס על קביעות עובדתיות שבית המשפט לא יכול היה להתערב בהן. המשיב הוסיף והצדיק את הסדר האחסון וקבע כי המערערים יכלו לזמן את העדה בעצמם אם עדותה אכן הייתה חיונית. בסופו של דבר, פסק בית המשפט לטובת המשיב והדגיש כי המערערים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם וכי קביעותיו העובדתיות של ראש ההוצאה לפועל מבוססות היטב. עוד ציינה השופטת כי תצהיר המערערים הוגש שלא כדין, אך בחרה שלא להתייחס לסוגיה, נוכח דחיית הערעור לגופו של עניין. משכך, נדחה הערעור, והמערערים חויבו לפצות את המשיב בהוצאות משפט.