ע"פ 2125/94

תקציר

גזר הדין הנדון מתייחס לאירוע ירי מרכב חולף סמוך לתקוע בו הותקפו החשודים, שנסעו ברכב, באבנים. החשודים, שזיהו את רכבו של הקורבן למיידי האבנים, פתחו באש לעבר רכבו של הקורבן בניסיון לאלצו לעצור. בסופו של דבר נורה הקורבן ונפצע בשתי רגליו במהלך הקטטה שהתפתחה לאחר מכן. החשודים הואשמו בחבלה בכוונה לגרום חבלה חמורה לפי סעיף 329 לחוק העונשין. בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע אותם על סמך האירועים שהובילו לירי, אך לא על סמך הירי עצמו, והפעיל את סעיף 329(2) לחוק העונשין. החשודים ערערו על פסק דין זה, וטענו כי פסק הדין אינו יכול לעמוד על תילו, שכן כתב האישום מתייחס ספציפית לירי. הפרקליטות, לעומת זאת, טענה כי לחשודים ניתנה הזדמנות סבירה להתגונן והציעה לתקן את ההרשעה כך שתשקף ניסיון לגרימת חבלה חמורה לפי סעיפים 333 ו-335 לחוק העונשין. בית המשפט דחה טענה זו בנימוק שהחשודים לא הוזהרו במפורש מפני אפשרות הרשעה זו, וכי בכתב האישום צוין הירי רק כמידע רקע. כמו כן, המדינה לא ערערה על פסק הדין ולכן אינה יכולה לטעון להרשעה אחרת. בית המשפט הסכים עם החשודים וקיבל את ערעורם, שהביא לזיכויים מהעבירה בה הואשם. השופטים א' מצא, א' ברק וד' דורנר פסקו בעד.