עת"מ 15757-12-22

תקציר

המקרה נסוב סביב הגדרת "דייר ממשיך" על פי חוק הדיור הציבורי וניסיונו של העותר להוכיח את מעמדו ככזה לאחר מות אמו. העותר טען כי הוא מתגורר עם אמו בדירת הדיור הציבורי שלה משנת 1988, דבר שיכשיר אותו כדייר ממשיך על פי החוק. לתשובה צורפו דיווחים מביקורי דיור ציבורי שנערכו בשנים 2020-2009, אשר סתרו את טענת העותר. בחלק מהדיווחים צוין כי העותר התגורר עם אמו, בעוד שאחרים ציינו כי היא מתגוררת בגפה. השופט דן בהרחבה במשקלם הראייתי של דוחות אלה, והגיע למסקנה כי יש לסמוך עליהם במקרה זה למרות חששות מסוימים לגבי מהימנותם. השופט ציין כי מחברי הדו"חות היו שונים, ולכן לא סביר שכולם פיברקו את דיווחיהם. בנוסף, נראה כי לאמו של העותר הייתה הבנה מסוימת בשפה העברית, והדיווחים מעולם לא סתרו ראיות עצמאיות כלשהן שהוצגו על ידי העותר, כגון רשומות רפואיות או תצהירים של גורמים חסרי פניות. השופט קיבל את נכונות הדיווחים וקבע כי העותר לא הוכיח את טענתו, דחה את העתירה והחליט שלא לשנות את החלטת המשיב. השופט גם בחר שלא לחייב הוצאות בשל הנסיבות.