ת"ט 11809-08-18

תקציר

קביעת בית המשפט היא כי התובע, אשר תפס 11 שיקים במסגרת חילוט זמני, זכאי לממש את מלוא סכום השיקים, העומד על סך של 513,700 ₪. זאת, משום שהתשלומים המאוחרים ששילמה הנתבעת, עמותה המנהלת את כספי המושב, לפיק, החברה שהחזיקה בשיקים במקור, לא היוו פירעון בגין השיקים ולפיכך לא שללו את עילת השטר. בית המשפט קבע כי טענת העמותה לפיה לא הייתה מודעת לכך שפיק איבדה את זכויותיה בשיקים אינה מבוססת וכי היה עליהם לדעת כי השיקים נתפסו. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי פיק לא פעלה בתמימות בעניין, שכן הם היו מודעים לכך שהם אינם מחזיקים עוד בשיקים ולא יכלו לצפות שהתובע יוותר על החזקה בהם. עוד קבע בית המשפט כי התנהלות הצדדים בהליכי החילוט הזמני לא השפיעה על ההליך הנוכחי וכי הסכמת המדינה לשחרור כספים לפיק אינה מהווה השתק במקרה זה. לפיכך, רשאי התובע לפתוח בהליכי הוצאה לפועל לגביית מלוא סכום 11 השיקים מהעמותה. מנגד, לעמותה יש זכות תביעה נגד פיק מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, שכן הם קיבלו 513,700 שקל מהעמותה בפועל אך לא החזיקו בשיקים ובכך השיגו רווח שלא כדין. בנוסף, לעמותה קיימת עילת תביעה חוזית כנגד פיק, שכן אין כל אינדיקציה לכך שהצדדים הסכימו לחלק את הסיכון לכפל התשלום או שהעמותה קיבלה תמורה כלשהי בגין תשלומי הסגירה. העמותה זכאית לקבל בחזרה כל סכום ששולם בגין השיקים מפיק, אשר תפצה את העמותה גם בגין כל חיוב הנובע ממימוש השיקים. לבסוף, בית המשפט הורה כי הן התובעת והן פיק יפצו את העמותה בגין הוצאותיה המשפטיות, וכל אחת מהן תשלם 20,000 ₪ בתוספת מע"מ.