רע"פ 7752/00

תקציר

במקרה הנדון, החליט בית המשפט להתייחס לבקשת רשות ערעור כערעור עצמו לאחר מתן רשות, ובסופו של דבר דחה את הערעור. במהלך הדיון בפסק הדין זומן המבקש באופן שגוי לדיון בפסק הדין ולא להחלטה בבקשת רשות הערעור. בית המשפט התיר למבקש להגיש בקשה בכתב עוד באותו היום, תוך שמירה על סמכות השיפוט בעניין עד לסיום ישיבת בית המשפט, בהתבסס על תקדים. המבקש ביקש לבטל חלק מפסק הדין, בטענה כי טען רק לבקשה לחופשה במהלך הדיון, ולא לגופו של הערעור, וביקש להחזיר את הערעור למשפט תלוי ועומד. עם זאת, במהלך הדיון נדונו כל הטענות, לרבות אלה לגופו של עניין, והביאו את בית המשפט להתייחס לבקשה כאל ערעור, בהתאם לסעיף 205 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. במקור, בית המשפט ביקש לתת רשות ולדחות את הערעור כדי להבהיר את המעמד המשפטי. עם זאת, מתוך הכרה בחששותיו של המבקש, הסכים בית המשפט לתקן את פסק הדין. תיקון זה מתייחס לדחייה כאל החלטה הדוחה את בקשת רשות הערעור, ולא כאל דחייה על הסף של הערעור, כפי שנוסח בפסק הדין. החלטה זו התקבלה סופית ב-15 במאי 2002.