ע"א 573/81

תקציר

פסיקת בית המשפט העליון סובבת סביב שתי מחלוקות עיקריות; מתן צו מניעה שיאסור על הבעל המשיב להיכנס לדירת המשפחה, וסכום המזונות שהוא חייב לשלם לאשתו ולילדיו. הסוגיה המרכזית הנוגעת לצו המניעה היא האם התנהגותו של המשיב מצדיקה לאלץ אותו לעזוב את הדירה, או לאלץ אותו לספק לאשתו ולילדיו חלקה נפרדת בתוך הדירה. התנהגותו של המשיב כלפי אשתו הייתה משפילה ולעיתים אלימה פיזית, אם כי לא חמורה. בית המשפט מכיר בכך שאלימות נפשית עלולה להזיק יותר מתקיפה פיזית, ואין לכפות על האישה לחיות תחת קורת גג אחת עם המשיב. לפיכך, בית המשפט קובע כי האישה והילדים זכאים לחלק נפרד בדירה, שאופן הכרעתו ייקבע על ידי בית המשפט קמא. החלטה זו מתקבלת תוך התחשבות בכך שהדירה המדוברת מרווחת מאוד, וחלוקתה לא תגרום אי נוחות משמעותית למי מהצדדים. אשר למזונות, האישה מקבלת 5000 ₪ לחודש, בנוסף לקצבת הילדים, כפי שקבע בית המשפט קמא. סכום זה מוצדק בהתחשב בכך שהוצאותיו של המשיב בעת שהתגורר בנפרד ממשפחתו היו גבוהות יותר, ויכולתו להפריש כספים למזונות המשפחה הייתה מוגבלת. בית הדין מדגיש כי הוא אינו מורה כדבר שבשגרה לבעלים לעזוב את בית המגורים, וכי החלטות כאלה צריכות להתקבל רק כדי להבטיח שהאישה והילדים יוכלו לחיות בשלום. לבסוף, בית המשפט דוחה את הערעור בעניין גובה שכר הטרחה וההוצאות, אשר הוכרעו על פי שיקול דעתה של הערכאה הנמוכה יותר. עוד צוין בפסק הדין כי התקווה היא ששני הצדדים ישימו את טובת ילדיהם בראש סדר העדיפויות ויסיימו את הליך הגירושין במהירות, בהתחשב בכך שהילדים חיים זמן רב מדי במצב של משבר.