ע"א 7643/06

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור בכך שהוא מאשר את ממצאיו של בית משפט קמא ומדגיש כי ערכאות הערעור בדרך כלל אינן מתערבות בקביעות עובדתיות אלא אם קיימות טעויות או סתירות חריגות. בית משפט קמא מצא כי המערערת לא עמדה בדרישות התמורה ותום הלב לפי סעיף 9 לחוק המקרקעין, בהתבסס על עדויות לא עקביות בדבר התשלום עבור הקרקע, מבלי שהוצגו ראיות קונקרטיות להסכם מכר. ניסיונו של המערער לערוך הסכם מכר בערעור נתפס כבלתי ראוי ובלתי משכנע, שכן היו סתירות בין המסמך לבין עדותו. יתר על כן, בית המשפט מצא כי המערער היה מודע לדיירים עם טענות משפטיות סותרות טרם חתימת הסכם הרכישה, דבר המערער את טענתו לתום לב. המשיב אמנם לא רשם הערת אזהרה, אך אין בכך לבדו כדי לתת עדיפות לטענת המערער, שכן מוטלת עליו האחריות לחקור סכסוכים פוטנציאליים, אחריות שהוא הזניח. המערערת, הנתפסת כגורם העיקרי לעסקאות הסותרות, נושאת בתוצאות, כאשר פסק הדין מדגיש את אופייה ההדדי של חובת תום הלב. חרף דחיית הערעור, שומרת לעצמה המערערת את האפשרות לנקוט בהליכים משפטיים כנגד האדם ממנו רכש את הקרקע. בית המשפט מטיל על המערער הוצאות בסך 10,000 ₪, בהסכמת השופטים מ' נאור וי' אלון.