ת"א 3629-05-09

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב סכסוך כספי בו היו מעורבים תובעת ושני נתבעים, אשר ככל הנראה לא הצליחו לפרוע חוב לבנק, מה שהוביל לכך שהתובעת נאלצה למשכן את זכויותיה הקנייניות כערובה לחוב הנתבעים. הסוגיה המרכזית הנדונה היא תקופת ההתיישנות בדבר זכותה של התובעת לתבוע פיצויים מהנתבעים בגין הכספים ששילמה לבנק בשמם. השופטת פותחת בבחינת חוק המשכון ומאשרת כי עילת התביעה של התובעת כנגד הנתבעים קמה ביום 11.11.2007, מועד פירעון החוב כדי להגן על זכויותיה בנכס המשועבד. משמעות הדבר היא שתביעת התובע, שהוגשה בשנת 2008, מצויה בגדר תקופת ההתיישנות, וטענת הנתבעים המבוססת על חוק המשכון נדחית. לאחר מכן, השופט בוחן את תביעת התובע לפי חוק עשיית עושר, הקובע כי אדם המחזיר חוב של אחר מבלי להיות מחויב לעשות כן, יכול לתבוע השבה. השופט מצדד בתובע ומסביר כי הנתבעים התעשרו שלא בצדק מכך שחובם נפרע באמצעות התמורה ממכירת זכויותיו של התובע. מועד הפירעון מקים גם את עילת התביעה לפי דיני עשיית עושר, והשופטת מדגישה כי המניע של התובעת לפירעון החוב היה להגן על האינטרסים שלה. באשר להיעדר יריבות בין התובע לנתבעים, פסק השופט לטובת התובע וציין כי הנתבעים היו מודעים למשכנתא שנרשמה להבטחת חובותיהם ונהנו ממנה באמצעות קבלת הלוואות מהבנק. השופטת מזכירה גם מכתב ששלח אחיה של התובעת, מטעמה, לנתבעים, בו הודיע להם על החלטת התובעת למכור את זכויותיה בנכס לצורך פירעון החוב. פעולה זו, שמטרתה להקטין נזקים, מקימה יריבות בין התובע לבין הנתבעים. כמו כן, השופטת מבהירה כי לתובעת קמה עילת תביעה כנגד שני הנתבעים, שכן תביעתה מבקשת להשיב להם את מלוא הסכום ביחד ולחוד. השופט מדגיש כי אם הנאשמים זקוקים לפרטים נוספים, הם יכולים לבקש אותם במהלך הליך הגילוי. לבסוף, השופט מורה לנתבעים לשלם לתובע 25,000 ₪, בתוספת מע"מ, שכר טרחת עורך דין והוצאות, במסגרת בקשת הדחייה שנדחתה. ההחלטה נעשית לטובת התובעת, תוך הבטחת גישתה לערכאות, בעוד בקשת הנתבעים נדחית מחוסר צדק.