בד"א 9/91

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לשימוע משמעתי לעורך דין שהואשם באי גילוי ניגוד עניינים להוריו של לקוח קטין. עורך הדין ייצג במקביל את הקטין וחברה בשם חסנה בע"מ (או "חסנה") בתיקים נפרדים, מבלי ליידע את ההורים על הייצוג הכפול. אי חשיפת מידע זה נחשבה להפרה של כללי האתיקה המקצועית. בית הדין המשמעתי המחוזי זיכה את פרקליט המשיב בטענה כי כללי האתיקה המקצועית הישנים אינם חלים רטרואקטיבית, והכללים החדשים שחייבו עורכי דין לגלות ניגודי עניינים כאלה עדיין אינם בתוקף. זאת ועוד, בית המשפט טען כי לא הוכח כי חסנה הייתה "לקוחה קבועה" של המשיב, דבר המהווה תנאי מוקדם להחלת הכללים החדשים בדבר ניגוד עניינים. בית המשפט קיבל גם את טענת המשיב כי ההורים לא התנגדו לייצוגו בו-זמנית, שהוא חריג נוסף לפי הכללים. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין צורך אפילו להשיב על האשמה. עם זאת, ערכאת הערעור חלקה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי חובת גילוי המידע היא חובה משמעותית וכי היה על המשיב להותיר את הבחירה אם להמשיך בייצוגו בפני הורי הקטין, ולא לקבל החלטה זו בעצמו. ערכאת הערעור הדגישה כי ניגוד עניינים לכאורה זה עלול היה להשפיע על חובות הנאמנות והמסירות של המשיב ללקוחותיו. עוד צוין, כי מצבו של המשיב נופל בגדרם של הכללים משנת 1986, אשר קבעו כי עורכי דין "לא ייצגו" לקוחות כאשר קיים חשש שאינטרסים אישיים עלולים להתערב בחובות מקצועיות. ערכאת הערעור הוסיפה וטענה כי הודאת המשיב כי אכן ייצג את חסנה בתיקים אחרים בעת ובעונה אחת מהווה סוג של הודאה, שעליה מוטל הנטל להפריך. היא גם דחתה את הרעיון שניתן להוכיח הסכמה ללא מסמך, כנדרש בכללי האתיקה המקצועית. לפיכך, הגיע ערכאת הערעור למסקנה כי שגה בית המשפט המחוזי בפרשנותו לחוק ולכללי האתיקה, וכי על המשיב להשיב להאשמה ולהציג הגנה. פסק הדין בוטל אפוא, והתיק יחזור לבית המשפט המחוזי לדיון חדש, שם תינתן למשיב הזדמנות להציג את הגנתו לאחר שיימצא כי יש לו טיעון להשיב עליו.