רע"א 1845/16

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בערעור של עובדת סוציאלית על פסק דין של ועדת המשמעת לפי חוק עובדים סוציאליים. הוועדה מצאה את המבקש אשם במספר עבירות משמעת, בהן הזדהות יתר עם לקוח, מסירת מידע שגוי לבית הדין וחריגה מגבולות האתיקה המקצועית. על המבקשת נגזרו שלוש שנות השעיית רישומה, החלטה עליה ערערה לבית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, אישר את החלטת ועדת המשמעת ולא מצא עילה להתערב בהחלטתה. לאחר מכן הגיש המבקש רשות ערעור לבית המשפט העליון, שנדחתה. שופט בית המשפט העליון הדגיש כי הבקשה לא העלתה שאלות משפטיות, ציבוריות או חוקתיות מעבר לאינטרסים הישירים של הצדדים, ולכן אינה עומדת בקריטריונים למתן רשות ערעור בדיון "גלגול שלישי". השופט תיאר את החלטת ועדת המשמעת כמנומקת היטב ומבוססת על ראיות רבות, וטיעוני המבקש נגדה, בעיקר בעניינים פרוצדורליים וראייתיים, לא צלחו. זאת ועוד, פסק דינו של בית המשפט המחוזי התייחס במפורש לערעור כאל הליך מעין שיפוטי ועדיין אישר את קביעות הוועדה, תוך שהוא מבהיר כי טענות המבקש חסרות שחר. השופט הגיע למסקנה כי הבקשה מוגזמת ולא הציג כל הצדקה לבירור נוסף, במיוחד בהתחשב בכך שרוב הטענות נסובו סביב קביעות עובדתיות. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, והמבקש לא חויב בהוצאות כלשהן, שכן לא נדרשה תגובת המשיבים.