בש"פ 790/14

תקציר

עניינה של ההחלטה בבקשה לחופשה לצורך ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין מעצרו של המבקש, שהואשם בעבירה של חבלה. המבקש ארב למתלונן מחוץ לפאב ודקר אותו בירך. בשל אופי העבירה, קבעו בתי המשפט כי קיימת חזקת מסוכנות המיוחסת למבקש. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש על החלטת בית משפט השלום לעצור אותו לאורך כל ההליך, שכן חלופות המעצר שהוצעו אינן ישימות. אמו של המבקש, שהייתה אמורה לפקח עליו במהלך מעצר הבית, הגנה עליו ולא הכירה במעורבותו בפשע. יתר על כן, המפקחת הנוספת, אחותה של המבקשת, עבדה במשרה מלאה והייתה אם לילד קטן, מה שהופך אותה למפקחת בלתי אמינה. החלטת בית המשפט המחוזי התבססה גם על נטייתו של המבקש לאימפולסיביות ואלימות, לצד עברו הפלילי הקודם. ההגנה טענה לשחרורו של המבקש, הדגישה את הנזק שנגרם ממעצרו הממושך וטענה להיעדר ראיות מספיקות נגדו. עם זאת, השופט קבע כי הבקשה אינה עומדת בקריטריונים למתן רשות ערעור, שכן היא אינה מעוררת שאלות עקרוניות משפטיות או ציבוריות מעבר לפרטי המקרה. בנוסף, ציין השופט כי טענותיו של המבקש חסרות שחר, בפרט שהמבקש הצהיר בעבר כי אין חלופות אחרות, והראיות שהוצגו בהחלטת בית המשפט המחוזי מדצמבר 2013 תמכו די הצורך במעצרו. משכך, דחתה השופטת את הבקשה מבלי להידרש לתגובת המשיב.