בש"פ 3553/13

תקציר

בערעור, שהוגש ביום 19.5.2013, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהטיל על המשיב את מלאכת מיון השיחות שהוקלטו באמצעות האזנות סתר. המערערים ביקשו מבית המשפט לבחון האם בידי המשיב הקלטות של שיחות קיימות, וביקשו לקבל רק רשימת שיחות וסיכומותיהן, שאינן נוגעות לזכויות פרטיות. המשיב טען כי ההקלטות הן חומרי חקירה ויש לספקן רק אם הן רלוונטיות לאישומים, כדי להצדיק את הנזק שנגרם מהעברתן. בית המשפט קבע כי באחריות רשויות החקירה לסווג ולמיין את החומרים שהצטברו במהלך החקירה, ומניח כי הן ביצעו עבודה זו בחריצות. הבקשה לקבלת רשימה של כלל השיחות שביצעו המערערים, שלא פגעו בצנעת הפרט, נדחתה בנימוק שאינן עומדות באמות המידה שנקבעו בפסיקה. לדברי בית המשפט, יש לבסס את הקשר בין השיחות לבין כתב האישום לפני שניתן יהיה לראות בהן "שנאספו או הוקלטו" על ידי הרשות החוקרת. יתר על כן, בית המשפט מצא כי התקליטורים שנמסרו להגנה מכילים את כל החומר הרלוונטי, ודי ברשימות ובהצהרות המדינה. השופט קבע כי ההגנה תוכל לפנות שוב לבית המשפט אם תיתקל בבעיות כלשהן במהלך בחינת החומר. בסופו של דבר, הערעור נדחה על יסוד טענות אלה.