ת"א 16626-07-21

תקציר

התובע, שהיה תלמיד בן 12 בעת התאונה, סבל משברים בשתי אצבעות ידו השמאלית כאשר שולחן נפל על ידו בכיתה בהפסקה. הוא תבע את בית הספר על רשלנות, בטענה שהתאונה התרחשה משום שחברו קפץ משולחן עליו ישב, מה שגרם לשולחן ליפול על ידו. בית הספר הנתבע טען כי השולחן נפל משום שתלמיד אחר נתקל בו. בית המשפט פסק לטובת התובע, וקיבל את עדותו שלו ושל חברו על פני גרסת בית הספר לאירועים, בשל אמינות גרסתו של התובע ואי זימון עדי מפתח על ידי בית הספר. נקבע כי ישיבה על שולחנות היא פרקטיקה נפוצה בקרב התלמידים וכי היא מהווה סכנה, אך בית הספר לא סיפק הוראות בטיחות ולא פיקח על התלמידים בהפסקות באופן יעיל. עדותה המעורפלת של המנהלת, בהיעדר ראיות תומכות, לא הספיקה כדי להפריך את טענות התובע. היעדר פיקוח והנחיות בטיחות נאותות בנוגע לישיבת שולחן היווה רשלנות מצד בית הספר. בית המשפט מצא גם קשר סיבתי בין הרשלנות לבין הנזק, שכן סביר להניח שהשגחה והנחיות נאותות היו מונעות את התאונה. תביעת הנזיקין של התובע התקבלה ברובה, וקיבל 15,000 ש"ח עבור כאב וסבל, 45,000 ש"ח עבור הפסדי שכר ופנסיה עתידיים, 2,000 ש"ח עבור הוצאות רפואיות ו-6,000 ש"ח עבור סיוע שנדרש עקב פציעתו. בסך הכל חויב בית הספר לשלם לתובע 68,000 ש"ח, בצירוף שכר טרחת עורך דין, החזר שכר טרחה והוצאות עדים.