ת"א 1851/96

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב תאונה קטלנית שאירעה ביום 10.10.96, בה נפגע התובע, בעת שעמד על פיגום בניין ואחז בצינור בטון, ונהרג לאחר שהתנתק ממשאית ששואבת בטון. עיזבון התובע הגיש תביעה נגד חברת הביטוח של המשאית ובעליה או משתמשיה, או לחילופין, נגד הקבלן הראשי של האתר וחברת הביטוח שלהם. בתחילה נדחתה התביעה, בנימוק שלא מדובר בתאונת דרכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. עם זאת, לאחר ערעור, בית המשפט העליון הפך את ההחלטה והאריך את התיק לדיון נוסף. הנאשמים הציגו חזית אחידה, וטענו כי התאונה נגרמה כתוצאה משקיעה בלתי צפויה של הקרקע מתחת למייצב המשאית, שגרמה לרכב להטות ולמנוף ליפול. לטענתם, הדבר לא נבע מרשלנותם. בינתיים, בעיזבון התובע טענו כי המייצב קרס או החליק, מה שהוביל לטרגדיה. בית המשפט מצא את גרסת הנתבעים לאירועים כבלתי משכנעת, ובמקום זאת צידד בטענת העיזבון כי המייצב החליק או התמוטט. עדויותיהם של עדי הנאשמים נקבעו כבלתי עקביות ובלתי אמינות, במיוחד בכל הנוגע לפרט המכריע האם המייצב שקע או החליק. עוד ציין בית המשפט כי בגרסת הנתבעים חסרות ראיות מצולמות התומכות בטענתם. כמו כן, בית המשפט קבע כי התאונה לא יוחסה אך ורק לכוח המכני של הרכב, ופסל אותה כתאונת דרכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. במקום זאת, בית המשפט קבע כי האירוע נבע מגורמים זרים שאינם קשורים לכוח המכני של המשאית. במעבר לשאלת הרשלנות, הסיק בית המשפט כי מדובר בהפרת חובה מצד הנתבעים בהתבסס על תקנות הבטיחות הרלוונטיות בעבודה. הימנעותם של הנתבעים מלהבטיח את יציבות המשאית ולנקוט באמצעי הזהירות הנדרשים הביאה לקריסת המייצב. בנוסף, ציין בית המשפט את נטיית השטח ואת היעדר אמצעי הבטיחות למניעת נפילת המנוח מהפיגומים כגורמים תורמים. טענת הנתבעים כי רעידות מהמשאבה גרמו לתאונה נדחתה בשל היעדר עדות מומחה שתתמוך בה. באשר לסיבתיות משפטית, מצא בית המשפט כי היה על הנתבעים לצפות מראש את הנזק הפוטנציאלי הנובע ממעשיהם או מחדליהם, ולעמוד במבחני הציפיות, הסיכון והשכל הישר. מבחינת הדין החל, נקבע כי התאונה אירעה באזור הנשלט על ידי החוק הירדני, שכן הוא היה מחוץ לשטח שבו חל הדין הישראלי. לפיכך, הפיצוי בגין העיזבון יחושב על בסיס דיני העבודה הירדניים. לבסוף, בית הדין לא מצא ראיות לרשלנות תורמת מצד המנוח, והדגיש כי יחסי עובד-מעביד מצדיקים זהירות בטרם הטלת האשמה על העובד. בסיכומו של דבר, הנתבעים נמצאו רשלנים, ומעשיהם נחשבו כגורם העיקרי לתאונה. עם זאת, גם עזבונו של התובע חויב לשאת בחלק מהאחריות, שכן סכום הפיצוי יחושב על פי הדין הירדני בשל מיקום התאונה.