ת"א 71103-01-19

תקציר

הנתבעת טענה כי השיק שהוגש לביצוע נגנב ממנה וחתימתה עליו זויפה. השופט פתח בבחינת טענת הגניבה וקבע כי הצ'ק לא נגנב. לאחר מכן בחן השופט את הטענה כי חתימת הנתבע זויפה ומצא כי אמנם החתימה על השיק אינה של הנתבע, אך מי שחתם עליה היה מר יפה, בן זוגו של הנתבע, והוא עשה זאת באישור הנתבע. נטל ההוכחה לטענת הזיוף נפל על התובע, שהיה עליו להוכיח כי השיק לא נגנב וכי החתימה עליו אמיתית. השופט מצא את ראיות התובע משכנעות, וציין סתירות רבות בעדותו של הנתבע. טענת הנתבעת כי פנקס הצ'קים נגנב סותרת בתצהירה ובעדותה שלה. השופטת מצאה סתירות גם בתיאוריה של הנאשמת מתי גילתה את הגניבה, כיצד גילתה אותה ובנסיבות הגניבה הנטענת. זאת ועוד, עיתוי הסכם הגירושין שנחתם בין הנתבע לבין מר יפה והגשת התלונה במשטרה על הצ'קים הגנובים עוררו חשדות. הראיות הצביעו על כך שבני הזוג נמצאים במשבר כלכלי, והם ניסו להעביר את האחריות לחובותיהם על מר יפה, שהיה בהליכי חדלות פירעון, כדי להגן על נכסי הנתבע. באשר לטענת הזיוף, קיבלה השופטת את גרסת התובע לפיה החתימה על השיק אינה של הנתבע אלא שייכת למר יפה, אשר חתם עליה בידיעתו ובאישורו של הנתבע. עדותו של התובע, יחד עם חוות דעת המומחה, תמכו במסקנה זו. בתוך כך, טענת הנתבע כי התובע חתם על השיק נמצאה בלתי אמינה וסותרת את חומר הראיות. השופטת דחתה גם את טענת הנתבעת כי מר יפה חתם על הצ'ק ללא אישורה, וציינה כי חשבונה אינו עקבי וסותר את חומר הראיות, לרבות הסכם הגירושין ותדפיסי הבנק. הנתבעת אפשרה למר יפה להשתמש בחשבונה ולחתום על השיק. ככלל, השופט פסק לטובת התובע, קיבל את התביעה במלואה, והורה על ביצוע השיק. בנוסף, חויבה הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 25,596 ₪ ו-5,000 ₪, בהתאמה.