רע"א 24322-04-11

תקציר

פסק הדין משרטט את המורכבות השיפוטית שהתעוררה בדיונים בתיק אזרחי. המשיב, המתפרנס כמורה דרך בהר הבית, הגיש בקשה לצו מניעה נגד החלטת המדינה האוסרת עליו להיכנס להר הבית. התיק עבר במספר ערכאות: בית המשפט לעניינים מקומיים בקריית ארבע, בית משפט השלום בירושלים ולבסוף בית המשפט העליון, עקב מספר טעויות פרוצדורליות ומורכבות שיפוטית. בית המשפט לעניינים מקומיים דחה תחילה את הבקשה לצו מניעה בעילה של חוסר סמכות, ולאחר מכן דחה את העתירה, שבית משפט השלום התייחס אליה כאל בקשה לצו ביניים. בג"ץ פסק לטובת המדינה, בקובעו כי לבית משפט השלום אין סמכות לדון בבקשה לצו מניעה, וכי אופיו של הצו המבוקש אינו עולה בקנה אחד עם העקרונות המסדירים מתן צווי מניעה זמניים. זאת ועוד, היא קבעה כי הביקורת השיפוטית על החלטות שלטוניות, כמו זו האוסרת על כניסת המשיב להר הבית, מצויה בסמכותו של בג"ץ. לפיכך, הערעור התקבל, והחלטת בית משפט השלום בוטלה. המשיב חויב לשלם למבקש הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 7,500 ₪.