ע"פ 8027/13

תקציר

הערעורים על הרשעתם של שני המערערים כרוכים בטענות שונות, כלליות ופרטניות. ההליך השיפוטי מפורט, כאשר בית המשפט מתייחס לטענותיו של כל מערער. המערער מס' 1 ערער על ממצאי המהימנות של בית משפט קמא, אך אלה לא נמצאו משכנעים. בית המשפט הרחיב על התרשמותו של בית משפט קמא מראיות עדות, ובפרט בנוגע לנפגעים שונים שחוו התעללות קשה מצד המערער. בית המשפט הגיע למסקנה כי בית משפט קמא נתן אמון ראוי בעדויות התביעה, גם בתוך ערעורים, בשל הנסיבות המורכבות של חיי המשפחה המעורבים. בית המשפט התייחס גם לטענות של חוסר הסכמה וציין כי מרבית העבירות בוצעו ללא הסכמת הקורבנות. טענת המערער כי כל המעשים היו בהסכמה או שלא הובנו כהסכמה נדחתה. לגבי המערערת מס' 2 נדחו טענות דומות בדבר הסכמת הקורבן ומודעותו לחוסר הסכמת הקורבנות. טענות המערערים בדבר היעדר ראיות מהותיות, כשלים חקירתיים והיעדר יסוד נפשי נדרש נדונו אף הן ונמצאו חסרות. בית המשפט חיזק את הקביעה לחייב את המערערים בעבירה של "החזקה בתנאי עבדות", תוך הדגשת השליטה הקשה שהפעיל המערער על חיי הקורבנות. הערעור על הרשעה כפולה בחלק מהאישומים נדחה, כאשר בית המשפט מצא כי נסיבות שונות מצדיקות אישומים נפרדים. לבסוף, דחה בית המשפט את הטענות לאכיפה בררנית וקבע כי קביעת המהימנות וממצאי העובדות על ידי בית המשפט הפרוצדורלי הייתה מוצדקת, מה שהוביל לדחיית הערעורים על הכרעת הדין וגזרי הדין, למעט התאמות מסוימות באישומים ספציפיים.