ע"פ 872/76

תקציר

יוסף ישראל ערער על הרשעתו בהריגה ועל גזר הדין של חמש שנות מאסר בגין גרימת מותו של אדם במהלך קטטה. בית המשפט המחוזי קבע כי ישראל פעלה במשותף עם שלושה חברים בתקיפת הקורבן, וכי הבעיטה הקטלנית בראשו של הקורבן בוצעה על ידי אחד מארבעת התוקפים. למרות שלא ניתן היה לקבוע מי מהארבעה נתן את המכה האנושה, בית המשפט קבע כי ניתן לבחון את אחריותה של ישראל לפי סעיפים 23 ו-24 לפקודת החוק הפלילי, הנוגעים לעבריינים משותפים. בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי ישראל אכן השתתף בתקיפה וכי הבעיטה הקטלנית בוצעה ככל הנראה על ידי אחד מחבריו התוקפים. בית המשפט הסכים עם פרשנותו של בית המשפט המחוזי לסעיפים 23 ו-24, וקבע כי כאשר קבוצה מבצעת מעשה תוקפנות ספונטני, כל חבר בה אחראי לכל תוצאה אפשרית, לרבות מכות ובעיטות שהן תופעת לוואי נפוצה של אלימות כזו. יתר על כן, בית המשפט מצא כי הראיות, לרבות עדותו של חברו של הקורבן ודבריו של המערער עצמו, תומכות במסקנתו של בית המשפט המחוזי כי ישראל היה אחד התוקפים. בית המשפט דחה גם את הטענות לפיהן ההרשעה התבססה על היעדר ראיות מספיקות וכי העונש היה מופרז, תוך הדגשת אופיו הבלתי אנושי של העבירה. השופט שמגר, השופט בכור וממלא מקום הנשיא לנדוי הסכימו פה אחד לדחות את הערעור.