ע"א 64/09

תקציר

התיק סובב סביב סוגיה מורכבת של ריבוי משכנתאות וזכויות הן של החייב והן של הנושים המעורבים. המערער, שבבעלותו שתי דירות, שיעבד את שתיהן לבנק מזרחי כבטוחה להלוואה. עם זאת, אחד מבעלי המניות של המערערת, עופר, שיעבד אף הוא את אחת הדירות לבנק דיסקונט כבטוחה להלוואה נפרדת. משפרעו המערער ועופר את הלוואותיהם, יזמו הן בנק מזרחי והן בנק דיסקונט תיקי הוצאה לפועל למימוש המשכנתאות. הדירות נמכרו, אך התמורה עלתה על החוב לבנק מזרחי, מה שהוביל לעודף משמעותי. הן המערער והן בנק דיסקונט טענו לעודף זה, ובכך הכינו את הקרקע לפסק הדין הנוכחי. שאלת המפתח היתה, האם היתה למערערת הזכות להכתיב לבנק המזרחי איזה נכס לממש קודם, מה גם שהחוב יכול היה להיות מכוסה על ידי מכירת דירה אחת. בית המשפט פסק לטובת טענת המערערת, בקובעו כי בהיעדר סעיף המכתיב את צו המימוש, עומדת לחייב הזכות לבחור אילו נכסים ינשה יחסל. כמו כן, המשכון של בנק דיסקונט על דירתו של עופר נרשם בניגוד למגבלה בשטר המשכון של בנק מזרחי, דבר המלמד על רשלנות מצד בנק דיסקונט. טענת בנק דיסקונט כי יש לראות בתמורת המכירה סכום אחד בלתי נפרד לא התקבלה, שכן בית המשפט הכיר בזכותה של המערערת לתעדף את פירעון חובו של בנק מזרחי באמצעות התמורה ממכירת הדירה ששועבדה במיוחד למטרה זו. מאחר שבנק דיסקונט לא הסתמך על הדירה השנייה כבטוחה בעת מתן ההלוואה לעופר, ונוכח התרשלותם ברישום המשכון, לא יכול היה לצפות באופן סביר ליהנות ממנה. לסיכום, קיבל בית המשפט את ערעורה של המערערת, בקובעו כי היא זכאית למלוא הסכום ממכירת הדירה השנייה, בניכוי ההוצאות הכרוכות בכינוס הנכסים. עוד צוין בפסק הדין כי בנק דיסקונט לא העלה כל טענה בנוגע למערכת היחסים בינם לבין בנק מזרחי, והותיר את הנושא פתוח לבחינה עתידית. ההחלטה התקבלה ללא כל צו להוצאות, בהתחשב במורכבות התיק. סגני הנשיא א' ריבלין וש' ג'ובראן הסכימו עם פסק דינו של השופט י' עמית.