ע"א 41804-10-14

תקציר

הסעיף דן במקרה שבו מונה משיב כיו"ר ועדה ממונה על ידי שר הפנים, הבטיח לכאורה תקופת כהונה של חמש שנים אך פוטר לפני תום התקופה המובטחת. הפסקה פותחת בציון ניסיונו הכושל של בית המשפט להתפשר על המחלוקת בין הצדדים והחלטתו לאחר מכן לצדד בטיעונים לגופו של עניין. כידוע, הצהרתו של השר בדבר הגבלת הכהונה היוותה הצעה, אך היא אינה נחשבת להבטחה שלטונית בשל היעדר סמכותו של השר להבטיח הבטחה כזו, במיוחד לאור העובדה שתפקיד היו"ר הוא זמני. יתר על כן, נסיבות הפיטורים נחשבות סבירות, ובכך נותנות לגיטימציה לפעולת המדינה. גם אם ההבטחה הייתה מתקבלת, ההפרה הייתה מצדיקה רק פיצויי הסתמכות, שהמשיב לא הביא ראיות לגביהם, ובכך דוחה את תביעתו לפיצויים. בית המשפט דוחה גם את טענת הרשלנות של המשיב כנגד המדינה בגין אי מתן תמיכה מספקת ומערער על מינוי נאמן. לבסוף, הערעור מתקבל, ופסק דינו של בית משפט קמא מתבטל, ומותיר את הערעור שכנגד על כנו, ללא צו להוצאות. פסק הדין ינוסח וישותף עם נציגי שני הצדדים.