ת"א 72189-06-23

תקציר

פסק הדין דן בסמכות השיפוט המקומית של בתי המשפט בישראל במקרה בו התובע והנתבע מתגוררים במחוזות שונים. השופט פותח בפירוט החוקים והתקנות החלים, אשר עברו שינויים לאחרונה, במטרה לצמצם את החלופות להגשת כתב תביעה ולקביעת סמכות השיפוט המקומית. פסק הדין מסכם שינויים אלה ואת השלכותיהם על המקרה הנדון. הנושא המרכזי הוא קביעת "מקום ברירת המחדל" הראוי כאמור בתקנות. המשיב טען, כי יש לפרש את "מקום ברירת המחדל" כך שיכלול עילות בדיני החוזים, אשר יקימו סמכות שיפוט מקומית במחוז הצפון בו מתגורר המשיב. עם זאת, השופטת חולקת על פרשנות זו, ומדגישה כי הכוונה העומדת מאחורי התקנות החדשות היא לצמצם את האפשרויות להגשת תביעות וכי החלופה בדבר "מקום ברירת המחדל" מתאימה יותר לתביעות נזיקין. יתר על כן, השופטת מסבירה כי עילות הנזיקין המוזכרות בכתב התביעה אינן מבוססות על מחדלים אלא על מעשים אקטיביים, ומשכך הן אינן נופלות תחת חלופת "מקום ברירת המחדל". השופט מגיע למסקנה כי לבית המשפט המחוזי בצפון אין סמכות מקומית לדון בתביעה. כתוצאה מכך, חויב המשיב לשלם למבקש 1000 ₪ שכר טרחת עורך דין, והתיק מופנה לבית המשפט המחוזי מרכז, אשר לו סמכות לדון במקום מגוריו של המבקש. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים והוא מיום 4.1.2024 וחתום על ידי השופט דניאל קירס.