ענ"א 29079-02-21

תקציר

הערעור נדחה מאחר שערכאת הערעור לא מצאה פגמים משמעותיים בפסק דינה של הערכאה הפרוצדורלית. בחינתו המעמיקה של בית משפט קמא, שכללה בחינת ראיות ועדויות רבות, הובילה לקביעה כי הקטינים המעורבים נזקקו לטיפול ולהשגחה בשל תפקוד לקוי והזנחה של ההורים. בית המשפט פירט את חוסר התפקוד ההורי של המערערים – חוסר היכולת לספק סביבה בטוחה ותומכת, הכחשת המציאות וחוסר התובנה לגבי הורותם הבלתי מתפקדת – שהיוותה סיכון מיידי לשלומם של הקטינים. עדויות אנשי מקצוע בתחום הטיפול והמערערים עצמם תמכו בקביעה זו. בית המשפט ציין גם את השיפור המשמעותי בהתפתחותם של הקטינים מאז הוצאתם ממשמורת המערערים, דבר המצביע על כך שסביבה תקינה ותקינה מיטיבה עמם. זאת ועוד, שימושו של בית משפט קמא במונח "הורים טובים דיים", שטבע הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט, לא נועד לייחס ציון כמותי אלא לפרפרזה על מסקנתו כי המערערים נעדרי יכולת לספק תשתית התפתחותית הולמת לקטינות. ככלל, בית המשפט לערעורים הסכים עם ממצאיו של בית משפט קמא ולא ראה עילה להתערב, מה גם שהם התבססו על ראיות משמעותיות ועדויות עדים. פסק הדין אישר את נזקקות הקטינים לפי חוק הנוער ואישר את החלטת בית משפט קמא בעניין דרכי הטיפול.