רע"א 7801-02-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, ובהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **עניין מרכזי: תחולת תקנות סדר הדין האזרחי על הליכי ערעור על החלטות המפקח על רישום המקרקעין – פגרת בתי המשפט** **1. רקע עובדתי והליך מקדמי:** פסק הדין דן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שדחה על הסף ערעור שהוגש על החלטת המפקח על רישום המקרקעין. הסכסוך נסב על נזקי רטיבות בבית משותף. המפקח קיבל את תביעת המשיבים (שכנים) נגד המבקש (שכן מעל) לאחר שמחק את כתב הגנתו בשל אי-שיתוף פעולה עם מומחה. המבקש הגיש ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. **2. סוגיה משפטית מרכזית:** השאלה המשפטית המרכזית שהתעוררה היא האם יש להוציא את תקופת פגרת בתי המשפט ממניין הימים להגשת ערעור על החלטת המפקח על רישום המקרקעין. המבקש טען כי יש להחיל את הוראת תקנה 179(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), הקובעת כי "תקופת פגרה של בית המשפט לא תובא במניין הימים שנקבעו בתקנות אלה". לעומתו, המשיבים והערכאה קמא (בית המשפט המחוזי) טענו כי תקנה 83 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), התשע"ב-2011 (להלן: תקנות המקרקעין), אשר קובעת מועד מיוחד להגשת ערעור על החלטת המפקח (45 ימים), מהווה הסדר ייחודי המונע את תחולת תקנה 179(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. **3. ניתוח משפטי והחלטת בית המשפט העליון:** **א. התקיימות תנאים להרחבת הדיון בבקשת רשות ערעור:** השופטת ברק-ארז החליטה לעשות שימוש בסמכותה לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור. הסיבה לכך היא שהבקשה מעלה "שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים", ובפרט נוגעת ל"תחולתן של תקנות סדר הדין האזרחי על הארכת מועד בהליכי ערעור על החלטות המפקח על רישום המקרקעין". החלטה זו עצמה מהווה חידוש בפסיקה, המרחיבה את השימוש במנגנון של "גלגול שלישי" למקרים בהם סוגיות עקרוניות עולות, גם אם לכאורה אינן עומדות בכל התנאים המחמירים של "גלגול שלישי" קלאסי. **ב. פרשנות תקנה 78 לתקנות המקרקעין מול תקנה 83 לתקנות המקרקעין ותקנה 179(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי:** * **עקרון השלטת סדר הדין האזרחי:** השופטת ברק-ארז קבעה כי **כל עוד תקנות המקרקעין אינן קובעות הסדר ייחודי בנוגע להכללתם של ימי הפגרה במניין הימים, יש להחיל את ההסדר הכללי הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי.** זאת, בהתבסס על תקנה 78 לתקנות המקרקעין, הקובעת כי תקנות סדר הדין האזרחי יחולו "בשינויים המחויבים" על הליכי ערעור על החלטות המפקח, "בכל עניין שלא נקבעה לגביו הוראה אחרת בחוק או בתקנות אלה". * **הבחנה בין "הסדר ייחודי" ל"קביעת מועד":** נקודת המחלוקת המרכזית הייתה האם קביעת מועד ספציפי להגשת ערעור (45 יום בתקנה 83) מהווה "הסדר ייחודי" המונע תחולה של הוראות כלליות מתקנות סדר הדין האזרחי, או שרק "הסדר ייחודי בנוגע להכללתם של ימי הפגרה" עצמו היה יכול למנוע זאת. בית המשפט העליון אימץ את הפרשנות המצמצמת של המונח "הסדר ייחודי", וקבע כי תקנה 83 אינה קובעת הסדר ייחודי *בנוגע להכללת ימי פגרה*, ולכן תקנה 179(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי כן חלה. * **הפסיקה הקודמת והרציונל:** השופטת ברק-ארז נסמכה על פסיקות קודמות של בית המשפט העליון, כגון עניין גולד (רע"א 6297/02) ועניין פורוש (רע"א 5617/09), אשר קבעו כי יש להחיל את הוראות תקנות סדר הדין האזרחי בנוגע לפגרת בית המשפט אף מקום שקיימות תקנות ספציפיות לגבי מועדים, כל עוד לא נקבע בהן הסדר מפורש הנוגע לפגרה. ההיגיון מאחורי גישה זו הוא השאיפה ל"סדרי דין, ובייחוד הסדרים בעניין מועדים, יהיו כלליים, פשוטים ואחידים" (עניין גאולת הכרך). **ג. ההבחנה מעניין בוגנים:** בית המשפט העליון הבחין בין המקרה הנדון לבין עניין בוגנים (רע"א 54532-09-25), עליו הסתמך בית המשפט המחוזי. בעניין בוגנים, השאלה נגעה ליכולת לתקוף "החלטה אחרת" (שלא נתקפה במועד) במסגרת ערעור על פסק דין סופי, כאשר התקנות הרלוונטיות (תקנות המקרקעין) כן קבעו הסדר ייחודי המאפשר זאת. לעומת זאת, במקרה הנדון, "שאלת התחולה של ימי הפגרה כלל לא זוכה למענה בתקנות המסדירות את ההליך אצל המפקח". הבחנה זו מחדדת את העיקרון הפרשני שבו יחידנות של תקנה מסוימת בהליכים אצל המפקח אינה מונעת תחולה של תקנות סדר הדין האזרחי, אלא אם כן התקנות הספציפיות קובעות הסדר מפורש וסותר. **ד. העקרונות המשפטיים והחידושים:** * **עיקרון ההשלמה הנורמטיבית:** פסק הדין מדגיש את העיקרון שבו תקנות ספציפיות (כמו תקנות המקרקעין) משלימות עצמן מתקנות סדר הדין האזרחי, המשמשות כ"דין כללי" לכלל ההתדיינויות האזרחיות, אלא אם כן נקבע הסדר ייחודי וסותר. * **פרשנות מצמצמת של "הסדר ייחודי":** בית המשפט העליון קבע פרשנות מצמצמת למונח "הסדר ייחודי", לפיה רק קביעה מפורשת המתייחסת לנושא הספציפי (במקרה זה, הכללת פגרה) יכולה לגבור על הדין הכללי. עצם קביעת מועד ספציפי אינה מספיקה. * **שאיפה לאחידות ופשטות בדיני מועדים:** הדגש על הצורך בסדרי דין כלליים, פשוטים ואחידים, ובפרט בדיני מועדים, מחזק את המגמה המשפטית של איחוד והסדרה אחידה של הליכים. * **החלת תקנה 179(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי:** זהו החידוש המרכזי בפסק הדין. נקבע כי הוראת תקנה 179(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, בדבר אי-הבאת פגרת בית המשפט במניין הימים, חלה גם על הליכי ערעור על החלטות המפקח על רישום המקרקעין, כל עוד תקנות המקרקעין אינן קובעות הסדר מפורש אחר. * **הרחבת השימוש בהליך של "גלגול שלישי":** ההחלטה לדון בבקשת רשות ערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור, בהתבסס על טיעון עקרוני, מרחיבה את גמישות בית המשפט העליון בהתמודדות עם סוגיות משפטיות מהותיות. * **השפעה על הליכים עתידיים:** פסק הדין מספק הנחיה ברורה לגבי תחולת הוראות פגרת בתי המשפט על הליכי ערעור על החלטות המפקח. משמעות הדבר היא שעורכי דין ובעלי דין המגישים ערעורים כאלה צריכים לקחת בחשבון את הפגרה, אלא אם כן נקבע הסדר אחר. **ה. סיום ההליך:** בית המשפט העליון קיבל את הערעור, במובן זה שהורה לבית המשפט המחוזי לדון בערעור לגופו, ובנוסף ביטל את חיוב המערער בהוצאות בבית המשפט המחוזי. למרות שהמחלוקת בין הצדדים נמשכת, מניעת שלילת זכות ערעור היא התוצאה המשפטית העיקרית. לא נפסק צו להוצאות בבית המשפט העליון. **סיכום:** פסק דין זה מהווה קביעה תקדימית חשובה בנוגע ליישום דיני המועדים, ובפרט הוראות פגרת בתי המשפט, בהליכי ערעור על החלטות המפקח על רישום המקרקעין. הוא מדגיש את העיקרון של תחולת הדין הכללי (תקנות סדר הדין האזרחי) מקום שלא נקבע הסדר ייחודי ומפורש אחר, וזאת מתוך שאיפה לאחידות ופשטות בדין. ההחלטה מרחיבה את הפרשנות של "הסדר ייחודי" ומצמצמת את האפשרות לטעון כי הוראה כללית אינה חלה.