ע"א 47856-09-12

תקציר

הערעור והערעור שכנגד הם ביחס לתאונת אופניים שהתרחשה בכפר ג'דידה, כאשר הגלגל הקדמי של אופניו של המערער נתקע בבור בכביש פנימי וגרם לו ליפול ולפגוע בברכו הימנית. המערער, שהיה כבן 13 באותה עת, ובן דודו, שרכב על האופניים לפניו, נפלו שניהם מהאופניים. התיק הועבר לבית משפט השלום בעכו, אשר מצא את המשיב אחראי לתאונה בשל חובת הזהירות כלפי התושבים ואי הסרת מפגעים מכבישים ציבוריים. בית המשפט ראה את המשיב אחראי גם לפי פקודת המועצות המקומיות. בית משפט השלום ייחס למערער 20% רשלנות תורמת בהתחשב בגילו ובנסיבות התאונה, וקבע את פיצוי המשיב על סך של 136,000 ₪, כולל שכר טרחת עורך דין. שני הצדדים ערערו על ההחלטה, כאשר המערערת טענה לאחוז רשלנות תורמת נמוך יותר ולסכום פיצוי גבוה יותר, ואילו המשיב ביקש לדחות את תביעת המערערת כליל או לכל הפחות להגדיל את אחוז הרשלנות התורמת ולהקטין את הפיצוי. ערכאת הערעור סירבה להתערב בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר בעניין אחריות או רשלנות תורמת, והסכימה כי המשיב הפר את חובת הזהירות וכי רשלנות תורמת בשיעור של 20% ראויה בהתחשב בגילו של המערער ובעובדה שבן דודו רכב לפניו וחסם את שדה ראייתו. בית המשפט אישר גם את סכום הפיצוי, למרות סתירות מסוימות בעדותו של המומחה הרפואי ובראיות שהוצגו על ידי חוקר המשיב. השופטים הדגישו כי אין זה מתפקידה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות או בהערכות מהימנות של בית משפט קמא, אשר נהנה מיתרון של התבוננות ישירה בעדים. יתר על כן, הם הצדיקו את גישתו של בית משפט קמא לאמוד את נזקי המערערת בעולם, במיוחד נוכח היעדר נתונים מדויקים. לפיכך, דחה בית המשפט לערעורים הן את הערעור והן את הערעור שכנגד, אישר את החלטת בית משפט השלום והורה על השבת פיקדונו של המשיב.