ע"א 20429-10-12

תקציר

השאלה המרכזית בערעור זה היא האם המשיבים, שנשכרו על ידי המערערת לצורך הכנת תכנית בניה וקבלת היתר בניה, נהגו ברשלנות כלפי המערערת. בית משפט קמא מצא כי המערער התכוון להונות את רשויות התכנון ולבנות קומה שנייה באופן מיידי, מבלי לשלם את האגרות הנדרשות, ועל כן דחה את תביעתו. עם זאת, ערכאת הערעור מצאה כי התמקדותו של בית משפט קמא בכוונותיו של המערער אינה במקומה, שכן הסוגיה המרכזית הייתה רשלנותם הנטענת של המשיבים והקשר הסיבתי בין מעשיהם לבין הנזק שנגרם למערער. בית המשפט קבע כי חוסר ידיעתם של המשיבים את הדינים הרלוונטיים והצגת מצג השווא שלהם בפני המערערת בדבר דרישות הרשויות מהווה רשלנות. זאת ועוד, טענת המשיבים כי היה נוהג רווח בניגוד לחוק לא הוכחה. המערער, הדיוט בענייני בניה, הסתמך באופן סביר על דברי המשיבים והנחיותיהם. עוד מצא בית המשפט כי המשיבים, כמפקחיה העליונים של המערערת, אישרו את בניית שלד המבנה ללא היתר. באשר לאחריותו של המערער, ייחס לו בית המשפט רשלנות תורמת של 25%, שכן הוא שיתף פעולה בבנייה מבלי למחות על היעדר היתר. פסק דינו של בית משפט קמא בוטל, והמשיבים חויבו ב-75% לנזקי המערערת. התיק הוחזר לבית משפט קמא לצורך קביעת גובה הנזק, והמשיבים חויבו לשלם למערער הוצאות ערעור בסך 10,000 ₪.