בג"צ 6942/19

תקציר

פסק הדין שניתן לאחרונה בחן את חוקתיותו של מנגנון המאפשר ניכויים מכספי פיקדונות שהופרשו לעובדים זרים בישראל. מנגנון זה, הקשור לעיתוי יציאת העובדים מהארץ, נבחן כדי לקבוע אם הוא פוגע בזכויות חוקתיות, ובפרט בזכות הקניין. החוק קבע כי גישתם של עובדים זרים לכספים אלה מותנית ביציאה מהארץ במועד. אם עובד עזב באיחור של חצי שנה, הוא עלול לאבד את כל הכספים שנצברו. בית המשפט מצא כי הסדר זה אכן פגע בזכויות הקניין של העובדים ולא עמד בדרישות המידתיות, שכן העונשים היו בלתי מידתיים למטרת האכיפה. בית המשפט ציין גם כי מהגרי עבודה, לעתים קרובות פגיעים כלכלית ועם חסכונות משמעותיים על כף המאזניים, נענשו שלא לצורך. למרות שהמנגנון נועד למנוע שהות יתר, חומרת התרופה עלתה על תועלתה המיועדת. כך, המנגנון לא עבר את המידתיות במובן הצר, מה שהביא את בית המשפט להורות על ביטולו, תוך מתן תקופה של שישה חודשים להתאמת החקיקה. עם זאת, ההתנגדות בפסק הדין הדגישה עמדה מנוגדת לפיה ייתכן שהמנגנון לא יפגע בזכויות חוקתיות בשל קבלתם המודעת של העובדים את התנאים המשפטיים של ישראל. בסופו של דבר, בהחלטת רוב, הורה בית המשפט על החזרת סכומים שנוכו לעותרים, תוך שהוא מדגיש כי עובדים זרים ראויים להגנה חוקתית, המחזקת את זכויות הקניין שלהם גם לאחר הפרת תנאי השהייה.