ע"א 4540/04

תקציר

במקרה של חיים אורבוך נגד משרד החינוך והמרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח), מצא בית המשפט המחוזי כי קיימת הפרת זכויות יוצרים בחלק מיצירותיו החינוכיות של אורבוך, אך לא הסתפק בסעדים בשל מורכבות העניין. מאחר שבית המשפט לא קיבל את כל טענות ההפרה, הוא הדגיש את הצורך בטיעונים מפורטים יותר בנוגע לסעדים בפני שופט אחר עקב פרישתו של השופט קלינג. על ההחלטה ערערו הנתבעים, בטענה לזכות ערעור לפני קביעת פיצויים. עם זאת, בית המשפט קבע כי מדובר בהחלטה "זמנית", כלומר יש צורך בבקשת רשות ערעור ולא בערעור פשוט. הסעד ההצהרתי הוכר כבלתי עומד בפני עצמו; היא שימשה כצעד מקדים לקראת השגת סעד סופי. אופי ביניים זה היה כרוך בהליכים מתמשכים לטיפול בהיקף הנזקים וצווי מניעה מתאימים, שהגיעו לשיאם בפסק דין סופי בבית המשפט המחוזי. למרות החששות מפני פעילות מתמשכת העלולה להפר זכויות יוצרים, פעולות הנתבעים לטיפול בכך לא היו עקביות ובטרם עת ביחס להחלטת בית המשפט הראשונית. כתוצאה מכך, הערעור נדחה בשל אי ביצוע ההליך הנדרש של בקשת חופשה, תוך הדגשה כי ערעורים על החלטות ביניים חייבים לדבוק במסלולים משפטיים שנקבעו, ובכך לגרום לנאשמים להגיש בקשת רשות ערעור או להמתין לפסק דין סופי כדי לשלב את ערעורם. פסק דינה של השופטת מ' נאור משקף צרכים פרוצדורליים, תוך שימת דגש על בהירות בהחלטות בית המשפט כדי להימנע מפרשנויות שונות, שאושרו על ידי הנשיא א' ברק והשופטת א' פרוקצ'יה, תוך שמירה על אמות מידה משפטיות לערעורים ולפסקי ביניים.