בש"פ 4655/95
החלטה עליון
תקציר
פסיקת בית המשפט העליון התייחסה לאזרח ישראלי, עולה חדש מפינלנד, שממשלת פינלנד ביקשה את הסגרתו באשמת מעילה. המערערת טענה כי קיים חוסר הדדיות ביחסי ההסגרה, שכן החוק הפיני אוסר על הסגרתם של אזרחיה, בעוד שהחוק הישראלי מאפשר זאת. בית המשפט הכיר במורכבותה של סוגיית ההדדיות, אך קבע כי אין מדובר בזכות שנוצרה עבור הפרט, ולא בכבוד הדדי ובשוויון בין העמים. הם נימקו זאת בכך שמדובר בעניין של מדיניות שאין להחליט עליו בשלב המעצר. בית המשפט הדגיש את חשיבות שיתוף הפעולה הבינלאומי במאבק בפשיעה וראה בהסגרה כלי מכריע. הם הוסיפו כי חירותו של הפרט נמצאת בראש סדר העדיפויות, אך במקרה זה המעצר מוצדק בהתחשב בחומרת העבירה, בסכנת הבריחה ובהחלטה הצפויה בבקשת ההסגרה. פסק הדין אישר את החלטות הערכאות הנמוכות להותיר את צו המעצר ללא ערבות, תוך שימת דגש על השיקולים המיוחדים בהליכי הסגרה.
בש"פ 4655/95 אליון ליבקינד נ' היועץ המשפטי לממשלה, עליון (30.7.1995)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.