עמ"ה 8058/04

תקציר

פסק הדין מקבל באופן חלקי את הערעור על צווי השומה שהוצאו למערער לפי סעיף 152 לפקודת מס הכנסה לשנות המס 1999, 2000 ו-2001. הצווים התבססו על העלאת הון בלתי מוסברת ותשלומי שכר דירה לא מדווחים. המשיב הסכים להפחית את הצווים בנוגע לתשלומי שכר דירה, אך חלק על הטענה להגדלת הון בלתי מוסברת. המערער טען כי הדירה שנרכשה על שם אמו מומנה מכספה, אך המשיב סבר כי היא נקנתה מכספו של המערער. עמדת המשיב נתמכה בהתבטאות קודמת של המערער. המערער לא הביא ראיות מספיקות להוכחת טענותיו בדבר מקור הגדלת ההון, כגון כספים שירש, פיצויים מאמו או משיכות ממקום עבודתו. הסבריו לא נתמכו בראיות משכנעות, וגרסתו לא הייתה עקבית. השופט קיבל את הטענה כי המערער אינו יכול לחזור בו מהודעתו הקודמת וכי טענת המשיב כי אין לאפשר למערער לחזור בו ממניעים אינה תקפה. השופט הדגיש כי על המערער מוטל נטל ההוכחה ועליו להביא ראיות משכנעות לטענותיו, דבר שלא עשה. עוד ציינה השופטת כי התנהגותו של המערער במהלך ההליך ואי המצאת מסמכים תמכו בעמדת המשיב. לפיכך, דחה השופט את עיקר הערעור, וקיבל רק את הפחתת צווי המס הנוגעים לתשלומי שכר דירה, מה שהוביל לקבלת חלקית של הערעור.